צבי גוב ארי. אדם אחד עם תובנות של אלף איש. אוהב ישראל. רציני וכן, מרגש ומרתק, עתיר ניסיון וחכמה, מסוג האנשים שאפשר לשבת לצידם שעות ולהתפעל מן הפנינים שיוצאות מפיהם – והם מעטים. למען גילוי נאות, מעולם לא נפגשנו, שמעתי על צביקה שהפך את יבנה לעיר מבוקשת בישראל מעיר שבה היו בעיקר שכונות הרוסות ופשע בכל מקום, פשע שהגיע גם לפתח ביתו. אמרו עליו שהוא חכם, אבל חכם זוהי מילה מאוד קטנה לעומת האדם עימו ישבתי שעתיים. שאלתי כל שאלה – והוא לא סירב לענות לאף אחת מהן, גם האישיות ביותר. “אני אדם חשוף” הוא אומר, “אין לי מה להסתיר, אין לי שלדים בארון”. עם הגעתי ללשכתו הצנועה הבחנתי שרק בימים אלו בונים מעלית. למרות גילו (82), מעולם הוא לא הרשה לעצמו לבנות מעלית שתשרת אותו. “הציבור הוא החשוב, לא אני” הוא אומר פעם אחר פעם. בתקופת אשפוזו האחרונה, הבינו בלשכה כי יש צורך במעלית, אולם גוב ארי צוחק על כולם מהקומה הראשונה, מתהלך בעזרת קב ומחייך.
תגיד, צביקה, מי יכול עליך אחרי 25 שנה?
“אל”ף, אני לא הולך להתמודד לכן אני לא יודע מי יכול או מי לא יכול, אבל דבר אחד הייתי מאחל לעצמי ולעיר – שהנבחר הבא יגיע הנה עם ניסיון הרבה יותר עשיר ממה שהיה לי כשהתחלתי פה ואני התחלתי כאן עם ניסיון מאוד מאוד עשיר כי האתגרים שעומדים בפני ראש העיר הבא הם אתגרים הרבה יותר גדולים מאשר עמדו לפניי. בין היצר זה לבנות עיר חדשה של 12,500 יחידות דיור, עיר שמוגדרת כעיר חכמה בכל המובנים, כאשר מקפידים שם על כל מה שקשור לאיכות החיים”.
לא עצוב לך להגיד את זה, אני לא מתמודד יותר? איפושהו לא כואב לך?
“באיזשהו שלב אתה מגיע למסקנה שהנוכחות שלך היא לא כל כך נחוצה כפי שהייתה בעבר ואפשר כבר לזוז הצידה ולתת לאחרים להשקיע מיכולתם על מנת לשפר את מה שאתה נחת. הכוונה שלי היא שבעצם אחרי שהבאתי את העיר למקום שבו היא נמצאת היום, שהבא אחריי יידע לקחת את מה שהשארתי וכמובן להכפיל את זה ולשלש את זה ולהגיע להישגים יותר גבוהים כי אם זהלא יעשה, זה כאילו שאיבדתי 25 שנה, כי השקעתי כאן 25 שנים והייתי רוצה שהעניין הזה יהווה בסיס איתן לבא אחריי ושהבא אחריי יידע להשתמש בזה על מנת לשפר ולהגיע להישגים יותר גדולים ואני לא מדבר על הישגים אישיים, הישגים אישיים בטלים בשישים, מה שחשוב זה תושבי העיר עצמה, גוב ארי בסופו של דבר, כמו כל אחד אחר על מפת החיים – ייעלם”.
גוב ארי יש רק אחד, את זה לא אני אמרתי, את זה אומרים היבנאים ואין הרבה אנשים שמדברים עליהם כך. תפסיק עם הצניעות…
“אני לא חושב שזה בא מצניעות. זה בא מפילוספויה של החיים. חיינו כבני אדם הם כמו טיפה באוקיינוס הגדול של החיים, מתחילים באיזשהו מקום ונעלמים בהמשך. ברגע שנעלמים אתה גם נעלם עם כל המהות שלך מה שנשאר זה מה שעשית, ומה שעשית זה בדיוק מה שצריך שיישאר ולכן בזמן שבו אתה חי תוודא בבקשה שאתה תורם לדור הבא אחריך כי אתה נעלם, אלה החיים, אין דבר אחר”.
אין ספק בכלל, אתה איש חכם!
“הגיל המופלג שלי בא לידי ביטוי”.
זה נכון, אין חכם כבעל ניסיון אבל אני חייבת לשאול, איפושהו עושה רושם שעשית איזו עבודה פנימית עם עצמך ‘הגעתי לפסגה, גם אם יש לי עוד מה לתרום, אני צריך רגע לעצור’?
“יש שתי סיבות לעניין הזה. האחת אני חושב שמיציתי את עצמי ואני חושב שהעיר ראויה למשהו יותר טוב ממני היום על מנת להציג את ה-הבא. הדבר הבא – להודיע כ”כ מוקדם שאני לא מתמודד – אני רוצה לעורר את אלו שיש להם את היכולות להכריז על התמודדות ושיתחילו להופיע. אני מדבר על זה בכל הזדמנות שקיימת. ‘חברים אני לא מתמודד אני מבקש כל אלה שיש להם את היכולות – בבקשה’ היכולות זה לא לשבת מאחורי שולחן ולהוציא פוסטים באינטרנט, היכולות הן הוכחה שעשית משהו ושאתה מגיע הנה עם יכולות לנהל עיר מתפתחת עם פרויקטים אדירים גם מבחינת גודל ההשקעה ומדובר פה על מיליארדים, לא מיליונים, ומי שצריך לנהל את העניין הזה לא יכול להיות פחות ממני, ההפך הוא הנכון, הוא חייב להיות יותר”.
לא יהיה יותר… אני לא באה להחמיא לך, אבל טוב ממך?
“אני מכיר אנשים טובים וטובים ממני, לצערי לא הצלחתי לשכנע אף אחד מהם להיכנס לעניין הזה כי יש פה עניין של מחויבות טוטאלית, זה גורם שאיננו אתה ולא משפחתך, זה משהו אחר, ולא כל אחד שש לעשות את זה. אני מתחזק קשר חם ואוהב וקרוב מאוד עם משפחתי ויחד עם זאת משפחתי גם מבינה שיש לי מטלות מאוד מאוד כבדות ומתחשבת בן היתר, בניצול הזמן שלי. אין לי בעיה של שעות עבודה, מתי שאני מגיע מהעבודה זה מקובל ומבינים את זה – וזה לא פשוט לכל אחד”.
לא היית הסבא הרגיל שיש בכל משפחה?
“לא, אני מוכרח לומר שסבאות אחת הפסדתי כששני הנכדים שלי (מתוך חמישה) גדלו בלי שאשחק איתם אפילו פעם אחת והנכדים הבאים אני מקווה שאוכל לשחק איתם”.
82, לא נראה בכלל
גם לא מרגיש ככה, באמת לא מרגיש ככה, אבל יכול להיול שכל אחד חושב שהוא לא נראה ולא מרגיש. האמת היא שהגיל עושה את שלו ויחד עם זאת הוא גם מוסיף ידע וחוכמה – ואם אתה יודע לנצל את זה אתה גם יודע להגיע יותר רחוק מבחינת מימוש התכניות שלך”.
מה תעשה אחרי שתסיים להיות ראש עיר?
“ראשית כנראה שאני אטול על עצמי איזשהו ארגון מתנדב, יש לי עוד שנה לחשוב… הדבר הבא אני בהחלט ארצה להשלים את ההשכלה שלי. אני מתכנן לעשות את מה שהתחלתי ולא הצלחתי כי הייתי צריך לנסוע לדרום אפריקה כשגריר ולכן הפסדתי את הגשת הדוקטורט, ביחסים בינלאומיים. זו הנאה עבורי, זו לא עבודה”.
אתה לא יכול לשבת בבית, הא?
“אני יכול לשבת בבית, אבל אני לא אשב בבית לגרד את הפדחת. אני אשב בבית ואקרא משהו או אעשה משהו. ההגדרה של לשבת בבית היא הגדרה מוטעית, גם את לא יושבת בבית, אנחנו לא יושבים בבית בשביל לשבת. הזמן שלנו הוא מאוד נתון, יכול להיות קצר, יכול להיות ארוך, צריך לנצל אותו ולנצל כל דקה וגם לוודא שהחיים שלך לא עברו סתם בלי להשאיר אחריך משהו שיכול גם להמשיך”.
אני רוצה לשאול אותך שאלה שאולי אחריה תצחק עליי, אבל בגיל 82, מאיפה יש לך כל כך הרבה שיער בראש? זו השתלה?
(צוחק) “אני שעיר, נולדתי כך.. יכולות להיות שתי סיבות, יכול להיות שזה גנים אבל גנים היו צריכים לעבוד גם על האחים שלי, והאחים שלי יותר צעירים וקירחים לגמרי. הדבר האחר יכול להיות שזה עניין של אי טיפוח כי אנשים בעיקר הדור החדש משתמשים בכל מיני תכשירים. מעולם לא השתמשתי בשום תכשיר ואין יום שאני לא חופף את הראש עם סבון רגיל”.
לנושא שכולם שואלים.. מי יחליף אותך? מי ראוי לכך, שמות?
“אני לא יכול לנקוב בשמות, זה יהיה לא הוגן כלפי כל המתמודדים. אני חושב שמי שצריך לבחור זה הציבור, אבל הוא צריך להיזהר מדבר אחד: להבין שאי אפשר לקחת מנהל של קיוסק ולתת לו רשת סופרקמרקט ולכן הוא צריך לבחור מישהו שמגיע הנה עם ניסיון מספיק גדול בשביל לנהל את העניין הזה בעיקר מה שצפוי בעתיד. העיר מועמדת היום להפיכה לסופר אימפריה כי העיר החדשה שהיא בגודל של יבנה של היום – עיר חכמה שהיא מאוד מורכבת מבחינת תכנון ומבחינת נראות זה אתגר לא רגיל, מי שצריך להיבחר לשם זה אדם שמגיע עם הוכחת ניסיון, לא כזה שאומר ‘הייתי כאן והייתי שם’, משום שכשאתה בודק את אותם אנשים שאומרים הייתי תכננתי וכו’ מסתבר שהכל ברמה פקידותית נמוכה ואנחנו מדברים על דברים אחרים. אני מאחל ראשית וקודם כל לעצמי שהמחליף שלי אכן יגיע הנה עם ניסיון לפחות כמו שהיה לי, הייתי רוצה יותר – זה לעצמי, ואני מאחל את זה גם לתושבים, כי אם יהיה ראש עיר ראוי התושבים רק ייהנו מזה. מפחיד אותי שאם יהיה מישהו שלא יוכל לנהל את העניין הזה אני מאבד 25 שנים של השקעה, מפני שאדם לא מתאים יכול להוריד את העיר למקומות אחרים”.
והעיר הייתה במקומות אחרים. לפני 20 שנה, אני זוכרת, שהייתה פה פשיעה אדירה, עבריינים בכל מקום, פירקת בסטות, שרפו לך את הדלת, זרקו לך רימון והמשכת בשלך, לא חשבנת לעבריינים, פשוט שלפת את כל הפשיעה החוצה, תקן אותי אם אני טועה. אתה זוכר בכלל את הדברים האלה? לא צובט לך בלב ללכת?
“החזרת אותי לעבר (חיוך).. לא צובט לי כלום. אני הולך בהכרה מלאה שזה מה שאני צריך לעשות, זה לא מישהו אומר לי ‘תלך’, אני הולך מרצוני כאשר התושבים היו רוצים שאני אשאר. יחד עם זאת לתושבים יהיה יותר טוב אם יהיה מישהו יותר רענן, שיהיה מסוגל לעשות יותר ממני, אני לא מחזיק את עצמי כאדם שיכול לשנות את כל העולם, אני יודע מה הגמגבלות שלי העיר ראויה היום למנהיגות יותר מנוסה ממני”.
מנהיג יותר מנוסה – אין, אולי מנהיגות יותר צעירה?
“יותר צעירה זה לא מה שיציל את העיר. מנהיגות יותר צעירה ללא ניסיון זה יקבור את העיר, מזה אני חושש. היום הרשתות החברתיות ממליכות ומפילות, אפשר להמליך מישהו דרך הרשתות החברתיות אבל אי אפשר להציל את העיר כאשר מישהו לא מנהל אותה. לכן אאחל לתושבי העיר שיהיו מספיק רגישים לעניין הבחירה ושלא יבחרו בחיוך ובסימפטיה כי אם בתוכן וביכולות של המועמדים”.
בפאן האישי, נושא מחלת הסרטן ואז הקורונה – ושיתפת את הציבור כל הזמן. כמה זה השפיע עליך נפשית?
“זה לא השפיע נפשית, אך השפיע פיזית. כאשר הודיעו לי שהבדיקה שלי חיובית היינו שניים. העוזר שלי ואני. הלכנו שנינו לבידוד. העוזר יצא אחרי שבוע לעבודה ואני הובהלתי באלונקה עם חוסר נשימה לבית החולים מפני שזה השפיע עליי בצורה אחרת. הייתי בטיפול נמרץ הרבה זמן, יצאתי מזה מאוד קשה, יכול להגיד שאיבדתי במשקל כ-12 קילו ב12 יום, יותר מעשרה אחוז מהמשקל שלי. הגוף יותר חלש ואני היום מתרגל כל הזמן, הולך, מתמאץ בשביל לחזור חזרה לכושר. למזלי זה לא פגע במערכות אחרות. גם כאשר הייתי בהחלמה כי היה מצב שלא יכולתי ללכת, קיימתי דיונים בבית בצורה מסודרת במשך כל הזמן, כעשרים יום, בכל יום היו לי חמישה-שישה דיונים בבית”.
מה עבר לך בראש כאשר שהית מעל שבועיים בבית החולים?
“כלום, שנמאס לי להיות במקום הזה, ואני צריך לצאת החוצה מהמקום הזה”.
השאלון – אחד על אחד עם צבי גוב ארי
נתחיל מהילדות. רגע אחד שלא תשכח?
“לא אשכח את הרגע שהגעתי ארצה: 1951, נחיתה בבן גוריון, עולים למטוס אנשים שמדברים עברית ורק עברית וזה נשמע נהדר. הגעתי מעיראק עם המשפחה, זו הייתה חוויה אדירה. גדלתי בבית שכולו ציונות, כל האחים, האחיות, האבא עסקו בתחום הציוני, בתנועות לא לגאליות כמובן – הן תנועת החלוץ והן תנועה שהכשירה אנשים למאבק מזוין במידה ויהיו פרעות, זה הבית שבו חייתי – אנשים מאוד מודעים למה שקורה והחלום להגיע ארצה היה החלום האמיתי. אחרי שהגעתי זה היה כמעט שלמות ועל כן רצתי כל כך מהר להתגייס, כי אני שואל את עצמי, הרי אתה אכן אוהב את העם הזה, אוהב את המדינה, מוכן להקדיש הכל, היכן זה התחיל? מיום שבגיל 15 החלטתי שאני הולך לצה”ל ולא למקום אחר, אני לא מתכוון לחכות ללמוד באוניברסיטה ולבקש שחרור מלימוד, אני קודם הולך לשרת ומאז אני משרת ואפילו לא רגע אחד לא הייתי מחוץ לשירות. אגלה לך, נולדתי ב-16.8.39 זה התאריך המקורי, פעם אחת הקדמתי את הגיל כשהייתי בן 15, שיניתי ל-1936 על מנת להתגייס מוקדם – ומאז אני נמצא בשירות המדינה”.
מי / מה השפיע עליך עם השנים?
“היו הרבה אנשים שהשפיעו עליי אבל האיש שהשפיע יותר מכל, למרות שהיה הרבה יותר מבוגר ממני זה דוד בן גוריון. איש שיכל לממש חזון ולהקים מדינה, איש שהערך ציונות היה ברור לו יותר מאחרים של היום, איש שראה מעבר לאופק כאשר אחרים דשדשו בתוך איזושהי בוצה”.
למי אתה דופק חשבון?
“אני חב לכל אותם אנשים שמוכנים להקדיש למען אחרים, אני אומר את זה בכל שנה בטקס של הערכה למתנדבים, כי לאלה אני חב חשבון, וזאת מדוע? כי הנכס הבלעדי שלך הוא הזמן, זה לא הרכוש. רכוש אתה יכול לתת ולגייס רכוש אחר או להרוויח בצורה אחרת. כאשר אתה מקדיש מעצמך לאחרים – זה חד כיווני. אני חב לאלה שמוכנים לקחת את מה שניתן להם – חלק מהחיים – ולהקדיש אותם לאחרים”.
אישיות שאתה מעריץ?
“אני לא הולך להיסטוריה, אישיות שאני מאוד מעריך מבחינת צניעות, חכמה, עוצמה נפשית ויכולת לקבל החלטות קשות – יצחק שמיר”.
עם מה קשה לך להתמודד?
“עם שקר ודו פרצופיות”.
למי היית מחטיף סטירה?
“זה לא הסגנון שלי”.
למי קשה לך לסלוח?
“לאלה שלא לומדים מטעויות שלהם וחוזרים על זה פעם נוספת”.
ממה אתה פוחד?
“שלא אשלים את מה שרציתי להשלים עוד בחיי”.
מה אתה לא אוהב לעשות?
“להתבטל”.
מה מתנגן בפלייליסט שלך?
“אוהוו.. שירים עכשיו, שיר יפה שמדבר על תוחלת החיים שלנו, על זה שתמיד נשאיר אחרינו שירים שלא שרנו אותם”
מה התכונה הכי בולטת בך?
“אני חושב שהחלטיות”.
במה אתה הכי גאה?
“שילדיי הולכים בדרכי בכל מה שקשור למסירות וליושר”.
מה מעניין אותך חוץ מהעבודה?
“פילוסופיה”.
מהו היחס שלך לכסף?
“כסף שלי – בטל לחלוטין. כסף ציבורי – אני נלחם על כל פרוטה אבל אני כשל בכל מה שקשור לנכסים שלי, לא מתעסק עם זה ואני מופתע לרעה מידי פעם”.
מה היית משנה בעיר?
“אם היה לי מה לשנות הייתי משנה. אני חושב שעשיתי את כל מה שצריך, היה צריך להכפיל את המעשה כמובן ואני חושב שזה לא מספיק, שיכולתי יותר ואני מדבר ברצינות”.
מה נותן לך תחושת ביטחון?
“היכולת שלי לעמוד בכל אתגר שמוצב בפניי”.
מה ההישג המשמעותי ביותר שלך?
“להיות בדרגה של סגן אלוף שמונה לתפקיד תת אלוף במלחמה. זה קרה במלחמת יום הכיפורים”.
במבט לאחור מה היית משנה בחייך?
“הייתי מקדיש טיפה יותר ללימודים ולא דוחה את הדברים עד אחרי סיום עבודתי כאן, זה מרכיב מאוד חשוב להחזיק אותך מעודכן ופתוח לשינויים, מחשבות אחרות, סגנונות ותכנים אחרים”.
מה אתה שונא?
“אני איש שלא שונא”.
מה אתה אוהב?
“אוהב את כולם למעט אלה שאני מתעב”.
מיהו “יבנאי” אמיתי בעיניך?
“מכיר אותם בשמות.. אבל אגדיר את זה כך: אלה שנולדו ביבנה ואלה שנקלטו ביבנה יותר מאוחר, אשר גאים בעירם ורגישים מאוד למה שנאמר על ידם. זה יכול להיות בין החדשים ובין הותיקים. הותיקים – אוהבי יבנה והם נהדרים, קהילה יוצאת מהכלל. ואלו החדשים – חלקם חד משמעית יבנאים בגוף ובנפש והחדשים-חדשים שהגיעו בשנה האחרונה ייקח להם זמן עד שיבינו שהם חיים בעיר אחרת מהעיר שבה הם חיו קודם ולעיר הזאת דרוש יחס יותר הוגן מאשר היה בעיר הקודמת”.
חלום ילדות שטרם הגשמת?
“אם אני מדבר על ילדות בגיל יחסית מבוגר כמו 6-7 זה היה להגיע למדינת ישראל ועשיתי את זה”.
אם היית יכול להיפגש עם אדם מהעבר שלך עם מי היית נפגש ומה המשפט שהיית בוחר להגיד לו?
“סדאם חוסיין, ואומר לו: ‘תראה מנובל, אנחנו חיים במדינה משגשגת ואתה קבור מתחת לאדמה כי לא ידעת לנהוג איתנו כמו שצריך”.
מה המכה הכי גדולה שספגת בחיים?
“אאחל לעצמי שלא אספוג מכה גדולה”.
אתה מאמין בעין הרע, קמעות, חמסות?
“לא, מאמין במה שאתה יודע”.
קבוצת ספורט מועדפת?
“אליצור יבנה ומכבי יבנה”.
מתי בפעם האחרונה בכית?
“לא בכיתי, דמעתי לפני חודשיים, כשנפרדתי בבית העלמין ממישהו שהיה מאוד יקר לי – גיסי, בעלה של אחותי שנפטרה לפני הרבה מאוד זמן, הוא היה עבורנו כמו אבא לכולם והיה מאוד קשה להיפרד ממנו. נשאתי דברים, והשתנקתי”.
אפשר להגיד שאתה האיש הכי חזק בעיר?
“לא! אני לא חושב שאיש צריך להיות חזק, צריך להיות חכם, לדעת להיכן הולך ומאין הוא בא. חזק – זה תלוי במה. יש הרבה בריונים מאוד מאוד חזקים, אני לא מרגיש חזק, אני מרגיש כאדם ששולט במעשיו ויודע לאן הוא הולך”.
מה תעשה בעוד עשר שנים?
“ראשית וקודם כל אני מאחל לעצמי להגיע בעוד עשר שנים”.
מיהם החברים האמיתיים שלך?
“החברה הכי אמיתית שלי היא בתי, עידית. בגיל 3 היא ישבה על נושא קשר על הגב של אבא שלה ועלתה בשביל הנחש למצדה בשעה 2 לפנות בוקר בשביל לראות את הזריחה מעל הרי אדום – זה הקשר בינינו”.
מה חסר לך בחיים?
“זמן, צריך עוד 24 שעות ליום והכל בסדר”.
מה הרגע הכי מרגש שהיה לך עד כה?
“הרגעים הכי מרגשים, זה לא רגע אחד, זה הלידה של הצאצאים”.
מה לעולם לא תעשה?
“לא אמעל באמון”.
מה הכישלון הכי גדול שלך?
“אי אפשר להגיד כישלון גדול, אבל נכשלתי בהקמה של ‘היכל החכמה של העם היהודי’, התכוונתי להקים ביבנה היכל ולרכז בו את כל אותם האנשים מקרב העם היהודי שתרמו לאנושות תרומה משמעותית, לא הצלחתי לגייס את המשאבים הדרושים וזה היה חשוב ליבנה, חשוב למדינת ישראל וחשוב לעם היהודי בשביל לומר לכל האחרים ראו כמה קטנים היינו במספר וכמה השפענו על העולם כולו, לכן ההישרדות שלנו היא גם עניינכם ולא רק ענייננו”.
מתי הפעם האחרונה שהרגשת ששמו לך רגל?
“בדרך כלל אני דורך על הרגליים האלה ששמים”.
מה אנשים לא יודעים עליך והיית מוכן לחשוף בראיון הזה?
“אני שקוף לגמרי, אין לי שלדים בארונות שלי”.
לסיום, מה יהיה כתוב על המצבה שלך?
“אהב את עמו והלך בדרכו בשלום”.
מקבץ תמונות של צבי גוב ארי (מתוך הרשת החברתית*)
