מעשה במלך גדול שמינה יהודי לראש השרים. ראש השרים היה חכם ומוכשר ועצותיו תרמו רבות להתפתחותה ולשגשוגה של הממלכה. המלך העריך מאוד את השר היהודי. יום אחד יצא המלך בליווי ראש השרים לראות את נתיניו. כשהגיעו לשערי השוק, התחיל אחד האנשים לסלסל בקולו ולשיר שירים בגנות השר היהודי. כעס המלך מאוד וציווה על השר היהודי: “אתה, בפקודת המלך, תדאג לחתוך את הלשון של האיש הזה”. עברו מספר חודשים ושוב יצא המלך בליווי השר לראות את נתיניו. כשהגיעו לשוק, שוב שמעו את אותו אדם שר שירים. כעס המלך על השר ושאל אותו: “מדוע לא חתכת את לשונו?!” השיב השר למלך: “שמע, מלכי, מה הוא שר הפעם. הפעם בפיו שירת הלב ותשבחות! במקום לחתוך את לשונו, החלפתי את לשונו. לימדתי אותו להשתמש בלשונו בצורה טובה”.
בפרשת השבוע אנחנו קוראים על דיני הצרעת. כאשר אדם היה מגלה נגע חשוד – היה עליו להראות נגע זה למומחה, שהחליט אם זו צרעת, ולפי זה – אם הנגע טהור או טמא. אם נפסק שהאדם טמא, הוא היה יוצא מחוץ למחנה למשך שבעה ימים. מיהו המומחה שמחליט אם הנגע טהור או טמא? אומרת לנו התורה שרק הכהן יכול להחליט. גם אם יש באזור חכם גדול שבקי בדיני נגעים, עדיין צריכים לקרוא לכהן דווקא, שייתן את הפסיקה. רק כהן יכול להחליט שהאדם טמא ועליו להיות מרוחק מהמחנה. מדוע דווקא הכהן הוא שמחליט?
חז”ל אומרים שהצרעת מגיעה על האדם בגלל חטא לשון הרע. כשאדם היה מדבר רע על זולתו, היו מופיעים נגעי צרעת על קירות ביתו. אם לא היה מפסיק, הייתה הצרעת מתקרבת אליו ומגיעה לבגדיו ואם גם זה לא הספיק, הייתה הצרעת פושטת על גופו. הצרעת אינה באה להעניש אלא לחנך. מטרתה לתת לאדם להבין את חומרת האיסור של לשון הרע. האדם מקבל שבוע של פסק זמן – זמן למחשבה על החיים ועל הדרך להשתפר. ומי יכול להרחיק את האדם מן המחנה? רק הכהן.
כאן התורה מלמדת אותנו שיעור בחינוך – כאשר רוצים לחנך מישהו ולהוכיח אותו על משהו לא טוב, התוכחה חייבת לבוא מתוך אהבה. כשרוצים להחליט שמישהו צריך להיות מורחק מהמחנה במשך שבוע – חייבים לקבל החלטה זו כך שהמורחק יבין שרוצים את טובתו. דווקא הכהן, שנקרא איש החסד ותפקידו לברך את ישראל ולדאוג לרווחת העם, הוא שיכול לתת לאדם הרגשה טובה גם כאשר ההחלטה קשה. לכן הוא היחיד שיכול להחליט. המסר אלינו ברור מאוד – כהורים, כמורים וכחברים אנחנו מבחינים לפעמים בנגעים אצל הזולת וחייבים להעיר עליהם. עלינו לזכור שרק מי שמתמסר בדאגה לזולת – יכול למתוח ביקורת. גם כשהביקורת נובעת מאהבה – חובתנו לדאוג שהאדם ירגיש את האהבה שלנו ואת הרצון שלנו בטובתו.
* הכותב, הרב ישראל חממי הינו נציג חב”ד בקמפוסים ברחובות.
