בני משרת בתפקיד עורפי בצה"ל והוא חוזר כל יום הביתה. מערכת היחסים בינינו לא פשוטה מכיוון שהוא מרגיש שהוא מגיע כל יום ל"בית מלון". הוא לא לוקח אחריות בשום דבר הקשור לבית וכל הזמן מתלונן שקשה לו והוא עייף. איך להתמודד עם המצב ועד כמה לדרוש ממנו להשתלב בחיי המשפחה?
השירות הצבאי מציב אתגרים מיוחדים במערכת היחסים בין ההורים לבין ילדיהם. רבים מהחיילים חולקים את זמנם בין הבית לבין הצבא. ההורים מצפים שהילדים יהיו שותפים בחיי הבית, אולי כמו פעם, לפני הגיוס לצבא, והילדים מצפים מההורים שיבינו שהם לא יכולים למלא את המקום שמילאו בעבר, לפני הגיוס. חשוב שגם אתם וגם בנכם תהיו מודעים לכך שכל עוד ממשיכים לחיות באותו בית צריכים להגיע להחלטות משותפות שמבוססות על הבנות לגבי היקף העזרה וההשתלבות של בנכם החייל בחיי הבית כמבוגר. ערכו ביניכם מעין "משא ומתן" לגבי הזכויות והחובות תוך התחשבות בעובדה שקרוב לודאי, בנכם מתמודד עם קשיים כאלו ואחרים גם אם הוא חוזר כל יום הביתה. אין ספק, שהיחסים בין ההורים והילדים חייבים להשתנות עם הגיוס לצה"ל ובמיוחד עם שלב זה של הכניסה לבגרות. שמרו תמיד על יחסי אהבה, כבוד ואכפתיות וכמובן על יחסים בוגרים.