הטקס נפתח בקריאת התייחדות שהקריא ד"ר יאיר יאסן, בה צוינו בכאב גדול, שמות בני ובנות אילת שנרצחו בפסטיבל נובה על לא עוול בכפם: איתי זפרני ז"ל בן 35, דור אביטן ז"ל בן 26, דור מלכה ז"ל בן 29, נוי אביב ז"ל בת 29, ניצן גולדנברג ז"ל בן 28 הי"ד. עוד בלב דואב ויראת כבוד הוקראו שמות הנופלים שחרפו נפשם בגבורה במהלך הלחימה הקשה: רב סמל ראשון מתן דמארי ז"ל בן 31, סמל ראשון מאור אייזנקוט ז"ל בן 19, רב סמל לידור יוסף קרוואני ז"ל בן 23, סמל ראשון נחמן מאיר חיים וקנין ז"ל בן 20 הי״ד.
את אבוקת הזיכרון הדליקה סתווית זהרי אמו של נחמן מאיר חיים וקנין ז"ל שנפל בקרבות בעזה. קדיש הקריא אבי מלכה אביו של דור מלכה ז"ל שנרצח בפסטיבל נובה. תפילת אל מלא רחמים הקריא הרב שמעון אייזנבך. יזכור הקריא ד"ר דרורי גניאל.
בנאומו אמר ראש העירייה – אלי לנקרי: ״שנה עברה מאז השבת בה התעוררנו כולנו למציאות בלתי נתפסת, שבה כל ההערכות וכל המערכות קרסו אל תוך עצמן, ואלפי אזרחים נותרו לגורלם, ללא ביטחון וללא הגנה, חשופים לטבח מזעזע וחטיפה המונית בידי טרוריסטים ברבריים. מציאות שהציפה בזיכרון הקולקטיבי תמונות ששייכות לתקופות אפלות בהיסטוריה של העם היהודי, בגלות. שנה של אי ודאות מתמשכת, של מעברים קיצוניים מגאות לשפל, משפל לגאות. של מלחמת התשה עקובה מדם, מאות אלפים עקורים מביתם, חבלי ארץ חרבים ונטושים, ומשפחות רבות שחרב עליהן עולמן. 367 ימים חלפו מאז, אבל היום ההוא עדיין כאן״. בפניה למשפחות השכולות אמר ראש העירייה: ״הטרגדיה שלכם היא גם הטרגדיה של העיר אילת ושל מדינת ישראל כולה. אנו כואבים ומחבקים אתכם, וזוכרים לעד יקיריכם, יקירנו, יקירי האומה״. לצד הכאב והצער התייחס ראש העירייה למעשי הגבורה ואמר: ״במבוך האינסופי של הזעזוע והצער, מתוך האפלה ומול התופת וההפקרה, נצנצו למרחקים מעשי גבורה וחסד שהציפו את המדינה לכל אורכה ורוחבה. התחושה הבלתי נמנעת הייתה שהלב השבור של עם ישראל מתאחה והופך לשלם״.
בדבריו שיתף ראש העירייה בחוויות האישיות שלו במפגשים עם ניצולי הטבח שנסו על נפשם ומצאו באילת בית חם. ״פגשתי אנשים מבועתים, שהגיעו רק עם הבגדים לגופם. אנשים שבורים, המומים, מנסים לאסוף רסיסי מידע על גורל קרוביהם… את מה שפגשתי שם, אשא איתי לעד״ סיפר ראש העירייה וציין את ההתגייסות של העיר כולה שקלטה באהבה את המפונים שמספרם הלך ועלה עד שהכפילה העיר את גודלה. ״המעט שזכינו לתת לאחיותינו ואחינו מהדרום והצפון היה כל מה שיכולנו לתת. אנו חשים זכות גדולה להיות בית חם עבור רבים, ונמשיך להיות עבורם כל זמן שיידרש״.״במלחמה שנכפתה עלינו ותפסה אותנו לא מוכנים, גילינו מחדש את העוצמות שלנו, כצבא וכעם…שילמנו מחירים כבדים מאוד ועלינו להיות ראויים להם. לעבוד קשה וביחד, כתף לכתף, לא רק להשגת ניצחונות בשדה הקרב, אלא גם ובעיקר למען אחדותה, שיקומה וחיזוקה של החברה הישראלית״. בסיום נאומו חיזק ראש העירייה בשם העיר אילת את צה"ל וכל כוחות הביטחון וההצלה, את תושבי הצפון והדרום שנעקרו מבתיהם, את משפחות החטופים שכבר לא יודעות את נפשן ואת המשפחות הקדושות, שהצטרפו למעגל השכול, וחייהם השתנו, לתמיד. את נאומו סיים ראש העירייה בתפילה ״ה׳ עוז לעמו ייתן, ה׳ יברך את עמו בשלום״.
במהלך הטקס הוקרן סרט עדות של משפחת אביטל מניר עוז, הקיבוץ שאחד מכל ארבעה בני הקיבוץ נחטף או נרצח. עדות נוספת נשמעה מפי דקלה מנצור ספיר, תושבת אילת, בתו של שלמה מנצור, חבר קיבוץ כיסופים, שנחטף מביתו בשבעה באוקטובר לעזה והוא המבוגר ביותר מבין החטופים. שלמה נמצא עדיין בשבי החמאס יחד עם עוד 100 חטופות וחטופים. ירון בוב שהיה ממפוני חבל אשכול לאילת הקריא דברים שכתב מהלב על העיר אילת שקלטה לחיקה מעל 60 אלף מפונים ומתפנים מתחילת המלחמה. סרטון נוסף שהוקרן, תיאר את הקרבות שהתחוללו בעזה כפי שתועדו מעדשת המצלמה של תושב העיר בועז סמוראי. אחריו הקריא גדי צדקה את זעקת האב על חללי השבעה באוקטובר. רוני זפרני אחותו של איתי זפרני ז״ל שנרצח בפסטיבל הנובה הקריאה קטע קריאה ״חוט של תקווה״ כאות לעם הכאוב והעצוב שאינו מאבד את התקווה.
עוד במהלך הטקס הציגו בנות מגמת המחול של בית ספר תיכון ע"ש בגין קטע ריקוד מלווה בשיר ״לראות את האור״. הטקס לווה גם בשירתו של רמי קלינשטיין ששר על הבמה את השיר ״שתישאר צעיר לנצח״ ו״עוד לא תמו כל פלאייך״. את הטקס הנחה מנחם פרי.
◼️ לחדשות אילת לחצו כאן
◼️ לקבוצת חדשות מהארץ ומהעולם לחצו כאן
■ לקבוצת מלחמה בישראל חרבות ברזל לחצו כאן
◼️ לרשימת קבוצות הווטסאפ השוות שכדאי לכם להצטרף אליהן – לחצו כאן
