העיר רחובות התעטפה באבל – ביום חמישי האחרון התפשטה כאש בשדה קוצים הידיעה המרה על הסתלקותו לגנזי מרום של הגאון הגדול הצדיק רבי אברהם שהרבני זצוק"ל רב העדה הספרדית ברחובות.- עצרת בכי ומספד במעמד הרב יצחק יוסף תתקיים בשעה 17:00 היום (רביעי) במתחם בית הכנסת אלפסי ושער עוזיאל ברחוב התחיה 1.
במשך ימי השבעה הגיעו רבנים מכל רחבי הארץ אישי ציבור וחברי כנסת וכן אלפים רבים של בני אדם לנחם את משפחת הרב זצ"ל ואת משפחתו הכבודה. כמו"כ בשבת פרשת 'אמור' ובמשך הימים שלאחר מכן נשאו הספדים רבים בבתי הכנסת שברחבי העיר. ביום רביעי ככלות ימי השבעה יתקיים מספד מר בבתי הכנסת 'אלפסי' ו'שער עוזיאל', בהשתתפות מרן הראשל"צ הרב יצחק יוסף שליט"א רבני העיר ובני משפחתו של הרב.
הרב זצ"ל היה מפורסם במידותיו התרומיות והנעלות, במאור פניו שהאיר לכל אדם באשר הוא ועל אף מעמדו הרם היה מתייחס לקטן כגדול במדה שווה. הרב היה ממקימי עולה של תורה וטהרה בעיר רחובות במשך קרוב ליובל שנים. היה מכתת רגליו מבית כנסת אחד למשנהו ומדבר דברי תורה והלכה וכן דברי חיזוק רבים במתק שפתים. הרב זצ"ל נולד להוריו רבי גבריאל זצ"ל ומרת גורג'יה ע"ה לפני שמונים ושתיים שנה בבג'דאד שבעיראק, שם למד בבית המדרש הגדול 'בית זילכה', במשך כמה שנים היו הוא ואביו וזרים לביתם רק בימי שישי עד ליום ראשון בבוקר כאשר במשך ימות השבוע היו נשארים בישיבה גם בלילות. לאחר עלותם לארץ בהיותו בגיל ארבע עשרה החל את לימודיו בישיבת קלצק (כיום ישיבת הדרום) כנער למשפחת עולים עניה ללא קורת גג בסיסית, למרות כל הקשיים וניסיונות השכנוע מצד גורמים מסוימים כאם במעברות, הרב לא הסכים לשמוע על שום רעיון ועניין לעזוב את ספסל הלימודים – ומאז ועד יומו האחרון לא מש מאהלה של תורה. מסירותו לתורה ובד בבד לזיכוי הרבים היו מהמפורסמות, פעל לקרב אל אבינו שבשמים מאות אנשים ומשפחות.
אף בהיותו בחור צעיר כבן חמש עשרה ושש עשרה היה מכתת רגליו בשבת מבנין הישיבה המרוחקת לבתי כנסת ברחבי העיר והיה מזכה הרבים בקריאת התורה ובדרשות נפלאות. קולו הנעים וצדקותו המפורסמת גרמו לכך שמאות אנשים היו באים לשמוע את תפילותיו במשך כל ימות השנה, בכל מקום שהיה. בימי החגים היה ביהכנ"ס הגדול 'מגן אברהם' ברחוב אברבנאל צר מלהכיל את המתפללים הרבים שצבאו על פתח ביהכנ"ס ולכן נוספו ספסלים ברחבה שהקיפה את ביהכנ"ס. הליכותיו המיוחדות פניו האציליים ונעימות דרכיו היוו גורם לכך שאלפים רבים של אנשים ונשים ומשפחות מצאו בו משענת חזקה וטובה לקבלת עצה ותושיה לקבלת ברכה ומילות עידוד, וכל זאת כאמור ללא שום פרסום וגינוני כבוד, הרב זצ"ל לא החזיק משרד וכדו' ולא היו לא שעות קבלה, כל אחד ידע שמתי שהוא רוצה אפשר לבוא ואם הרב בבית יתכן מאוד שהוא שה שיפתח את הדלת.
בתוך ימי השבעה נשמעו סיפורים מאנשים בעלי המעשה ובהם נודע שהרב היה מקיים בעצמו גמ"ח בגופו ובממונו – ואף הרבנית תליט"א לא ידעה כלל ועיקר מתי עשה ומתי הספיק לעשות.
