מוזיאון הנגב לאמנות גאה לארח את זומו, המוזאון שבדרך, ולהשיק בנגב את אנתולוגית הווידאו המקיפה 73’–23′. בתערוכה מוצגות אסופות של עבודות וידאו שעוסקות בחברה הישראלית ובמציאות החיים במקום הזה בין שתי טראומות – זו של ה־6 באוקטובר 1973 וזו של ה־7 באוקטובר 2023.
על הציר שנמתח בין מחדל אחד לאחר, האנתולוגיה כוללת חמישים עבודות וידאו שנוצרו בישראל בין, במהלך ולאורן של שתי המלחמות. העבודות שנבחרו נוגעות באופן אמיץ, בוטה ופואטי במציאות הישראלית המורכבת והמאתגרת בחמישים השנים האחרונות ובתחושה העמוקה שההיסטוריה רק חוזרת על עצמה.
הפרויקט מבקש להגיב בעזרת אמנות למשבר העמוק שאליו נקלענו בשנה האחרונה. הוא מציע את המפגש, את היצירה ואת הצפייה המשותפת כבסיס חדש־ישן לשיח, ריפוי ועיבוד, ומציג את עבודות האמנות ככלי להתמודדות עם האבל, הכעס ותחושת חוסר האונים שפקדה את כולנו מאז פרוץ המלחמה. עבודות הווידאו שנאצרו בקפידה וברגישות חולקו למספר אסופות ומתוכן יוצגו במוזאון הנגב לאמנות האסופות שעוסקות במפגש בין מלחמה להחלמה, בגבולות הדמיון והמציאות הכובלת ובשטח ההפקר בין המציאות שבה אנחנו חיים לזו שאליה אנחנו כמהים.
האסופות שנבחרו עבור התערוכה במוזאון הנגב לאמנות – התערוכה שפותחת את הפרויקט שיוצג ברחבי הארץ – עוסקות במפגשים טעונים ובדיאלוגים מורכבים: הן נותנות מקום לשיחות קונפליקטואליות מבלי להשתיקן או להירתע מהן, הן בוחנות כיצד אמנות יכולה להתמודד עם טראומה שאינה ניתנת לייצוג והן שואלות האם אמנות יכולה לייצר מרחב של נחמה ותמיכה בין דורית. העבודות שלפנינו משתמשות בדמיון פוליטי כדי לעורר אמפתיה ורוך במקומות בלתי צפויים. הן מדמיינות עתיד שאינו שיקוף דיסטופי של המציאות וגם לא פנטזיה על מציאות חלופית, אלא מזמינות למחשבה ביקורתית וקוראות לפעולה.
מסכי הטלפון, הטלוויזיה והמחשב שמכניסים את המלחמה הביתה 24 שעות ביממה לא נותנים מנוח ויוצרים תחושת מחנק. שטף הדימויים והמלל מטביע אותנו ובונה נרטיב חד־ערכי, שרק מועצם על ידי אלגוריתמים. הווידאו, מדיום אמנותי שנולד בשנות השבעים של המאה הקודמת, לאחר המצאת הטלוויזיה וכתגובה ביקורתית אליה, מאפשר נקודת מבט מרובדת ומפוכחת יותר. העבודות בפרויקט מוצגות בפורמט של סלוני וידאו – מרחבי אירוח והתכנסות חברתיים, שמזמינים את הקהל לא רק לצפייה אלא גם להשתתפות ולשיחה. במרחבים אלה הקהל מוזמן לדבר בחופשיות על נושאים מורכבים, גם אם הפערים קשים לגישור. הסלונים שואפים לייצר אלטרנטיבה לאחידות ולממלכתיות לכאורה שמשתלטות על השיח הציבורי בישראל. הם מבקשים לתת מקום דווקא להטרוגניות הסדוקה ומלאת הסתירות ולהקשיב ביחד למה שנותר ולמה שיכול להיות.
האסופות מוצגות בסלונים ביתיים שהוצבו בחללי המוזאון, ומציעות לקהל המבקרים להניח לרגע למציאות שתוקפת אותנו מכל מסך ולהתמסר לעבודות הווידאו, שמבקשות להציג בפנינו מציאות יותר מרובדת ופחות חד־ערכית. כל אסופה תינעל בעבודה שבה “מככבת” מנגינת המנון “התקווה”, מתוך אמונה עמוקה שאמנות יכולה לעזור לכולנו לשמור על האופטימיות ולהצית בנו מחדש זיק של תקווה.
במסגרת התערוכה יתקיימו גם מספר סלוני שיח בהשתתפות האמנים ואוצרי התערוכה, וכן תוצב עמדת צפייה שבה יוכלו המבקרים לבחור בעצמם את העבודה המוקרנת מכלל העבודות הנכללות באנתולוגיה.
הפרויקט יוצג במהלך החודשים הקרובים, בדרכים ובאופנים שונים, גם במוזיאון ישראל, ירושלים, במוזיאון תל אביב לאמנות, במוזיאוני חיפה ובגלריה לאמנות באום אל פאחם. במהלך ספטמבר יוקרנו לראשונה שלוש עבודות חדשות שנוצרו בתמיכת הפרויקט ויתקיים אירוע הקרנות בסלונים פרטים וציבוריים בכל רחבי הארץ.
מציגים: מיכה אולמן, דב אור נר, דועא בסיס, יעל ברתנא, ליאור גריידי, טליה הופמן, אלא היתם, השוטרת אז־אולי, רפאת חטאב, מיכאל יעקב, רונה יפמן וטניה שלנדר, אורית ישי, אוהד מילשטיין, שחר מרקוס, לי נבו ואמיר מאייר, תמר ניסים, פאינה פייגין ונגה אור־ים, לילא עבד אלרזאק, יוסי עטיה ואיתמר רוז, תמיר צדוק, משי קופלביץ’, שרון קן־דור, איתמר רוז, עומר רוזנברג, עדה רימון ואופק שמר, ליאור שביל, נעמה שוחט
אוצרות: מילנה גיצין אדירם, ד”ר מעין שלף ושחר בן־נון
נעילה: 28 לדצמבר 2024
מוזיאון הנגב לאמנות רחוב העצמאות 60, באר שבע.
◼️ לחדשות באר שבע והסביבה לחצו כאן
◼️ לקבוצת תרבות, בילוי ופנאי לחצו כאן
◼️ לקבוצת חדשות מהארץ ומהעולם לחצו כאן
■ לקבוצת מלחמה בישראל חרבות ברזל לחצו כאן
◼️ לרשימת קבוצות הווטסאפ השוות שכדאי לכם להצטרף אליהן – לחצו כאן
