קיימת אגדה עממית על שני אחים יתומים שעבדו בשדה אחד. אחד האחים נשא אישה ונולדו לו ילדים, והאחר נותר רווק. פעם אחת, בעת קציר, הירהר לעצמו האח הרווק: ‘אני ואחי מחלקים את היבול שווה בשווה, אך למעשה, אחי זקוק לחלק גדול יותר. יש לו משפחה גדולה לפרנס’. באמצע הלילה לקח מספר אלומות וצעד חרש לעבר בית האח הנשוי. הוא הניח את האלומות בגורן ושב בזריזות לביתו. באותו לילה גם האח הנשוי לא הצליח להירדם. הוא נזכר באחיו הרווק, החי בגפו, ורחמיו נכמרו עליו. ‘לי יש אישה וילדים והוא בודד כל כך. לפחות אדאג שתהיה לו פרנסה מכובדת יותר’. מיד קם, לקח אלומות מן הגורן שלו וצעד אל בית אחיו הרווק. כך צעדו האחים מדי לילה, עד שנפגשו ונפלו איש על צוואר רעהו. על פי האגדה, במקום המפגש נבנה בית המקדש.
▪▪▪
בפרשתנו כתוב: “ואהבת לרעך כמוך, אני ה'”. רבי עקיבא אומר על פסוק זה: “זה כלל גדול בתורה”. ודווקא בתקופה שבה קוראים בתורה את הפסוק הזה, מתו עשרים וארבעה אלף תלמידים של רבי עקיבא במגפה, מפני שלא נהגו כבוד זה בזה (וזו הסיבה למנהגי האבלות הנהוגים בימי ספירת העומר). הייתכן שרבי עקיבא מדגיש כל כך את חשיבותה של מצוות אהבת ישראל, ותלמידיו אינם מצליחים לקיימה? הרבי מילובביץ’ מבאר שקיימות דרכים שונות בעבודת ה’. אפשר לבטא את ההתקשרות ואת האהבה לקדוש ברוך הוא באופנים שונים ולכל אחד דרכו המיוחדת לבצע את רצון ה’. החילוק בדרכי העבודה היה קיים אף אצל תלמידי רבי עקיבא – וכל אחד מהם סבר כי דרכו היא דרך האמת אשר לפיה יש לנהוג. כשתלמיד ראה את חברו נוהג באופן שונה, היה בטוח שהחבר טועה – ודרכו אינה מתאימה לתלמיד של רבי עקיבא.
היות שהיו נאמנים לדברי רבם: “ואהבת לרעך כמוך – זה כלל גדול בתורה”, לא הסתפקו בכך שהם עצמם הולכים בדרך הישר, אלא השתדלו להשפיע גם על חבריהם שיעבדו את ה’ בדרך הנכונה. כאשר החבר סירב לקבל את דבריהם ולשנות את הנהגתו – התקשו לכבד אותו באופן הנדרש מתלמידי רבי עקיבא. דווקא בגלל היותם תלמידי רבי עקיבא, נדרשה מהם זהירות מיוחדת בענייני אהבת ישראל, ולכן נענשו על כך.
והמסר – גם הכוונות הטובות ביותר עלולות להביא לתוצאות בלתי רצויות. כאשר מנסים להעביר את המסר החיובי ביותר, אך מעבירים אותו בנימה שלילית ולא מפויסת, עלולים הדברים להתפרש כהתרסה וכחוסר כבוד כלפי השומע. על התורה נאמר: “דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום” ולכן, גם כאשר אני פוגש אדם שחושב אחרת ממני, עליי לקבל אותו ולכבד אותו, ואם חשוב לי שיכיר גם את הדרך שלי, עליי להציג לפניו את דרכי מתוך כבוד ואהבה.
בואו נחליט לחזק את האהבה בינינו, לקבל זה את זה ולכבד את השונה. ובזכות אהבת חינם נזכה לגאולה שלימה ולבניין בית המקדש בקרוב ממש.
* הכותב, הרב ישראל חממי הינו נציג חב”ד בקמפוסים ברחובות.
