סגן-אלוף יעלי, מפקד גדוד 196 בחטיבת השריון 460, פגש את השבת השחורה גם באופן אישי. אחותו הקטנה גרה בנחל עוז. תחת מטח הרקטות הכבד, היא שלחה לו הודעות מתוך הממ”ד בזמן שהיא מתחבאת ממחבלים.
יעלי, אשר הוקפץ לשיזפון באותו זמן, הבין שהיא במצוקה. במסגרת תפקידו הוא יצא למשימות הגנה ופינוי פצועים בחטיבה הדרומית של עזה, אך המשיך לדאוג לה מרחוק ועודכן במצבה בכל רגע אפשרי. הוא נסע לשיזפון במטרה לקחת טנקים. כשהגיע לשם, הבין את חומרת המצב. הוא וחייליו הוקפצו מיד לעוטף עזה, כמו שהם, ללא טנקים, אך ממוגנים וחמושים.
יעלי, התגייס לחיל השריון רגע לפני עופרת יצוקה והיה מ”פ טנקים בצוק איתן. הוא סיפר שמלחמת “חרבות ברזל” היא מלחמה שונה ממה שראינו עד עכשיו- קצב המבצעים גבוה משמעותית והעוצמה גדולה יותר ממלחמות ומבצעי עבר. יעלי סיפר כי בכל מפגש עם האויב, האויב הוכרע בצורה מוחצת ושיטתית.
גדוד 196 הוא גדוד הפיקוד והקצונה של חיל השריון, הגדוד היוקרתי ביותר בחיל אשר מכשיר את מפקדי הטנקים וקציני השריון העתידים.
לפני כשבועיים היו אמורים הצוערים לסיים את קורס הקצונה. בעקבות המלחמה, טקס הענקת הדרגות נדחה. החיילים יצאו מהלחימה בעזה על מנת לקיים טקס אינטימי ומרגש בו העניק יעלי את דרגות הקצונה לצוערים. לאחר הטקס חזרו לשגרת הלחימה עם רעל בעיניים ומוטיבציה מחודשת.
סא”ל יעלי שולח חיזוקים לבית- מתגעגע למשפחתו, לאשתו ובנו התינוק, ולאביו ז”ל אשר היה גם הוא קצין בחטיבה ונפטר במפתיע לפני גיוסו של יעלי לצה”ל.
■ לקבוצת חדשות בווטסאפ – מלחמה בישראל חרבות ברזל לחצו כאן
