זהו סיפורו של שוטר במשטרת אילת – שמסמן מטרות וגם כובש אותן. הכירו את רפ"ק ספי דהאן (44) שהשתתף זו השנה השלישית בתחרות הישראמן, אלא שהפעם השתתפותו לא הייתה פשוטה כלל, ספי חזר לאחר שיקום ארוך – עליו נספר בהמשך.
כידוע, לקראת אירוע ישראמן 2022, קדמה עבודת הכנה יסודית של משטרת אילת וזאת כדי להבטיח את שלומם וביטחונם של משתתפי התחרות. כבר ביום שישי, משעות הבוקר המוקדמות נרשמה נוכחות גדולה של שוטרי משטרת אילת שהוצבו ברחבי העיר, כדי לאבטח את המתחרים בישראמן אילת 2022. בין אלפי המשתתפים שאובטחו היה גם דהאן – קצין משטרת אילת, אך הפעם לא במדי המשטרה. רפ"ק ספי (יוסף) דהאן השתתף במקצה חצי איש הברזל. עבור ספי – נשוי למורן, שפית קונדיטורית במקצועה ואב לארבעה – ההשתתפות כשלעצמה הייתה ניצחון פרטי כאשר במקצה חצי איש הברזל – הכולל 1.9 ק"מ שחייה, 90 ק"מ רכיבת אופניים ו-21.1 ק"מ ריצה שהם סך כולל של 113 ק"מ פעילות גופנית בעצימות גבוהה – השתתף ספי, כשלאורך כל הדרך הוא מוקף בשוטרים המשרתים עימו, חלקם תחת פיקודו הישיר.
לפני כארבע שנים, עת התחיל לגבש את רעיון השתתפותו בתחרות הנחשבת, נגדע הרעיון באיבו בשל פציעה בגבו. הוא נאלץ לעבור ניתוח מורכב שאילץ אותו לתקופת החלמה ממושכת במהלכה היה עליו להימנע מכל פעילות ספורטיבית. לדבריו, "השיקום היה קשה, פיזית ובעיקר נפשית. להתחיל הכול מאפס, הליכה במים רדודים, הצבת האופניים באמצע הסלון ומדי פעם להתיישב עליהם, רק להתיישב!! שלא לדבר על הקושי לפדל במקום. ריצה? לא יכולתי בכלל לחשוב על ריצה, כל חלומי היה לחזור ללכת ישר מבלי לגרור עימי צליעה", מספר ספי, שעבר להתגורר באילת אילת לפני כשלוש שנים בעקבות עבודתו במשטרת אילת.
כך, כשחלום הישראמן עדיין ברקע, התחיל ספי את תהליך השיקום במהלכו פגש את מי שלימים יגדיר כמנטור הרוחני שלו, פטריק להט ז״ל, לאורך הדרך זכה לתמיכה ולידע המקצועי מהמנטור שלו – שכמה שנים קודם היה במצב זהה לשלו. "אחרי שהצלחתי להתיישב על האופניים, הבנתי שצריך להתחיל לדווש בחוץ… 'קדימה' – הייתי אומר לעצמי, יש אימונים, יש יעד – צריך להגיע אליו ולפרק את המוקשים שבדרך. רחמים עצמיים הם כמו אויב, הם אורבים לאדם בנקודות התורפה וברגעי השבירה, אבל יותר מכל הם תוקפים תמיד בשעת הבוקר המוקדמת, כשבחוץ חשוך וערפילי השינה מסרבים להתפוגג, כשהשעון המעורר קורע את דממת הבית שכולם בו ישנים ומזכיר שצריך להיפרד מהשמיכה ומחמימות המיטה, בניגוד לכל רצון והיגיון ולצאת לאימון".
"למדתי לדעת שאסור לי לפקפק בשעות הבוקר, וכשהשעון מצלצל זה לא הזמן לשאלות וקושיות כמו 'למה' ו'למה זה כדאי בכלל..', מוסיף ספי. "צריך לקום מיד בלי שאלות, בלי עוד דקה או שתיים של התפנקות במיטה, בלי דחיות ובלי רחמים עצמיים, לכל אלה יש מקום, עד לרגע קבלת ההחלטה. כשהתקבלה ההחלטה – חייבים לציית לה. כך, בטרם מאיר היום, לאור פנסי הרחוב הסמוכים לחוף, הגוף שקוע במי הים והמוח בהרהורים קיומיים טורדניים, ומידי כל חתירה שלישית הראש עולה מעלה, הגוף מפלח את המים הקרים בתנועות קצובות, המבט מטה, עוקב אחרי השתקפות קרני השמש הראשונות החודרות בעד העננים, והגוף מתחיל להתמכר לחדגוניות התנועה ולתחושת המים הצוננים העוטפים אותו, והראש מתרוקן אט אט ממחשבות, עוד דרך למירוק הנפש".
בשישי שהיה זה קרה: ספי סיים בהצלחה את מקצי תחרות חצי איש הברזל תוך שבע שעות ו-44 דקות, כשבסופם ממתינים לו נרגשים אשתו וילדיו. "ההכנה הפיזית והמנטלית, השיקום הארוך, האימונים, הידע שצברתי וכל רגעי התחרות עצמה, אף לא אחד מאלה הכין אותי להתרגשות העצומה שמציפה אותי ב100 המטרים האחרונים לקו הסיום. התרגשות שמתעצמת בכל צעד. ולבסוף כשאני שם, מבחין בהם ביקרים לי מכל, האנשים שאוהבים אותי ודואגים לי, שנמצאים שם בשבילי תמיד, חוזקה עצומה אופפת אותי וכל כאב עוזב את גופי ואז אני מרגיש כמו בדקה הראשונה של התחרות…. מלא כוחות ואנרגיה. הריצה המשותפת עם ילדיי כשאשתי עומדת נרגשת בקו הסיום הם החותמת שלי לכל המסע המטורף הזה, והתגשמות החלום שהתחיל אי שם אז על שולחן הניתוחים…. עם יד על הלב, בלעדי אשתי, מורן, שבילתה שעות אינספור לבדה, ברגעים בהם הייתה צריכה אותי יותר מכל ולא היית שם בשבילה – בלעדיה שום דבר מכל זה לא היה קורה".
