רוחות של שינוי וכוח מניע חדש מגיע עם כניסתם לתפקיד של לא פחות משמונה מנהלי בתי ספר טריים, וזה הזמן להכיר אותם קצת יותר מקרוב. שוחחנו איתם על החזון החינוכי, זיכרונות ילדות כתלמידים והתחביבים שלהם, רגע לפני ששנת הלימודים תשפ”ד נפתחת.
דקלה דוראני, מנהלת בית הספר אבני החושן 
חזון חינוכי – “להוביל את בית הספר יחד עם הצוות הנהדר, למצוינות בכל התחומים. נשאף לחנך לאהבת התורה, העם והארץ. אני מאמינה בלמידה חווייתית המפתחת לומד עצמאי, סקרן וחושב מתוך הכרה שבכל ילד טמונה היכולת להצליח. בית הספר יהיה מקום מכיל, מעצים, מאתגר ועוטף, שיראה בכל ילד את הטוב ויקדם אותו למצוינות חברתית, ערכית ולימודית”.
זיכרון ילדות כתלמידה– “כשהייתי בכיתה ד’ הייתה לי מורה מאוד קשוחה לחשבון והיא הייתה מאיימת שתדפוק לנו בחלון חדר השינה ותשאל אותנו תרגילים בחשבון באמצע הלילה ונהיה חייבות לענות מהר תשובה נכונה”.
תחביב – “בשנים האחרונות התחלתי לעצב לעצמי מטפחות. אני נוסעת לנחלת בנימין לקנות בדים וזו חגיגה של ממש. מכיוון שתפרתי עשרות מטפחות, פתחתי גמ”ח לאירועים ונשים באות ושואלות מטפחות”.
מירב נירהוד, מנהלת בית הספר הדמוקרטי
חזון חינוכי – “אני רואה את בית הספר כבית גידול לאנשים שמכוונים לחיים של משמעות – ילדים ומבוגרים כאחד. בית הספר צריך לאפשר לחברים בו להכיר את הכוחות והחולשות שלהם, לפעול מתוך נקודות החוזק שלהם, לשפר את החולשות, להגדיר לעצמם את המטרות שחשובות להם ולהכיר את הדרכים להגיע אליהם. על מנת לעשות זאת היטב, בית הספר צריך להוות קהילה, שאינה מתכנסת לתוך עצמה אלא מקיימת חיים הדדיים אידיאולוגיים עם העולם האמיתי. בית הספר יזמן לתלמידים חשפיה, התנסות ולמידה של תחומי דעת רחבים בסגנונות למידה שונים, מפגשים חברתיים, עיסוק בסוגיות חברתיות ולאומיות והתנסות אמיתית בפעילויות מגוונות המאפשרות פיתוח מיומנויות חיים”.
זיכרון ילדות כתלמידה– “המורה להיסטוריה בתיכון, שידעה להפיח חיים באירועי העבר, בראייה מפוקחת וביקורתית, אחת מהמורות היחידות שלא ראתה ערך בשינון אלא בהבנה עמוקה של תהליכים ועקרונות על מנת להקנות יכולת ניתוח והסקת מסקנות מההיסטוריה לימינו אלה”.
תחביב – “אני אוהבת החלקה על הקרח”.
הרב וורן קיי, מנהל בית ספר שבטי ישראל 
חזון חינוכי – “כאיש חינוך אני שואף לפתח את הדור הבא שידעו להנהיג: במוסריות, רגישות ודאגה לאחר תוך כדי מיצוינות (מלשון מיצוי) של היכולות של תלמיד. בית הספר שלנו הוא חלוצ”י – חממה ליצרנות וחוויה ציונית יהודית שנותן לתלמידינו שלל הזדמנויות למצות את היכולות האישיות שלהם ולהתפתח כמנהיגים”.
זיכרון ילדות כתלמיד – “אני גדלתי באנגליה ולמדתי בבית ספר עם משמעת נוקשה ממש כמו בסרטים, וכבר אז הבנתי שחינוך אמיתי הוא הרבה מעבר למשמעת וציות לכללים. הרב זקס ז”ל נהג לומר: “מנהיגים טובים יוצרים מונהגים, אבל מנהיגים גדולים יוצרים מנהיגים”.
מירב זיידמן , מנהלת בית הספר ארץ הצבר
חזון חינוכי – “לתפיסתי, ניהול בית ספר זו אמנות ההולכת ונרקמת במלאכת מחשבת תוך אחריות ויצירתיות, בשאיפה למצויינות, כל אדם באשר ליכולותיו וייחודיותו, תוך איזון בין חופש למסגרת. בבית הספר נעניק לתלמידים את המיומנויות והכלים לצמוח ולגדול להיות אנשים טובים, אחראיים למעשיהם, בעלי דעה וחשיבה עצמאית וביקורתית, מעורבים חברתית ופועלים למען קיימות ואהבת הארץ. אני מאמינה כי כשם ששכונת מורשת נרקמת ומתהווה בתהליך הקמתה על כל יושביה וצביונה, כן תירקם מלאכתנו המשותפת – צוות, תלמידים והורים, בהקמת בית ספר דוגמה ומופת על שלל מרחביו”.
זיכרון ילדות כתלמידה – משחר ילדותי שאפתי להיות מורה. זאת בזכות המורה טובה, אשר חינכה אותי בכיתה ג’, זיהתה את הכישורים שלי ונתנה לי את הבמה למנף אותם. אני וחברותיי גרנו בבניין רב קומות עם מקלט גדול. בכל חופש גדול היינו אוספות את ילדי השכונה ועורכות להם קייטנה מאולתרת. מאז, הייעוד שלי היה ללמוד הוראה”.
תחביב – “נוסף ללימודים העיוניים בתיכון, בחרתי במגמת אדריכלות, בה יכולתי להביא לידי ביטוי את כישוריי היצירתיים, שעד היום תורמים לי בהיבט האישי והמקצועי, בין היתר, התחביב שלי הוא לכתוב שירים ולנגן בפסנתר משמיעה”.
רוני פולט , מנהל בית הספר מו”ר 
חזון חינוכי – “לתפיסתי, משימתו של בית ספר מו”ר היא להוציא בני אדם טובים יותר לחברה הישראלית. בעיקר בימים מורכבים אלה, עלינו לטפח נוער ערכי המבין שהוא חלק מחברה ואת חלקו ותרומתו למענה, ועל כן בבסיס נחנך לאהבת הארץ ולאנשים שחיים בה. נשאף לפתח בקרב תלמידינו, כישורי לומד עצמאי שכן מקצועות העתיד דורשים לומדים המסוגלים ללמידה עצמית, ועלינו לטפח מיומנות זו – יכולת לקבל משימה, לאתר מידע רלוונטי, ללמוד ולחקור חומר ולהטמיע אותו כידע. בעיניי, חשיבות רבה היא לעבוד על תחושת המסוגלות של הלומד, תלמיד שבטוח בעצמו וביכולותיו, מסוגל לבצע משימות המוטלות עליו, לא חושש מנפילות ויודע כציד להתאושש מהן, להימנע חשיבת עדר ולפתח חשיבה ביקורתית ועמדה אישית. כדי להגשים זאת, יש להשקיע בצוות החינוכי, לרתום אותו למשימה המשותפת, כי מורים עם תחושת משמעות מטפחים ילדים עם תחושת משמעות”.
זיכרון ילדות כתלמיד – “בית הספר זכור לי כמקום שאהבתי להגיע אליו, בעיקר בשל המפגש החברתי, אך גם מהיותו מקום של אתגר ויכולת לממש את עצמי. זכור לי דווקא אירוע של כישלון במבחן שגרם לי לתסכול קשה. בשיחה עם המורה המסר היה שלפעמים כישלון הוא מה שיעזור לי להתרומם ויחזק אותי בהמשך הדרך. האירוע הזה חרוט בזכרוני, כי לימים הפנמתי כמה הוא נכון, ויותר מכך הערכתי שהשיחה עם המחנכת הייתה בגובה העיניים ולא בפוזיציה של מבוגר מול ילד”.
תחביב – “רכיבת אופניים, בשטח או בכביש. בעיקר אוהב לקום מוקדם בשבת בבוקר לצאת עם האופניים לכבישי הארץ ולרכב עשרות קילומטרים עם חברים טובים. לחזור הביתה כשהמשפחה נמצאת בשלבי התעוררות ראשונים, לשתות קפה טוב של התאוששות ומנוחה ולנקות את הראש מהשבוע החולף”.
ליאור צ’יקוטאי, מנהל בית ספר אמי”ת בנים 
חזון חינוכי – “בית החינוך יהיה מקום שבו התלמיד בונה את האישיות שלו. בבית חינוך כזה התלמיד מחובר ומרגיש שייך לחברים ולצוות החינוכי. הצוות תומך ומאמין בתלמיד, מלווה ומעשיר אותו בפן הערכי, החברתי, הלימודי ובהתפתחות האישית. התלמיד ממשיך בבגרותו לחיים משמעותיים וערכיים”.
זיכרון ילדות כתלמיד – “למדתי בתיכון מאוד נחשב בירושלים, היה שם דגש על ציונים ופחות על חינוך חברתי וקשר אישי. הייתי פעיל מאוד בתנועת נוער ושם צמחתי ומימשתי את הכוחות שבי. לאחר השמינית הלכתי למכינה ושם גיליתי מחנכים ושיעורים מעוררי השראה, בשיחות עומק איתם גיליתי את עצמי והבנתי עד כמה חשוב ומשמעותי הקשר האישי עם הדמויות החינוכיות. החוויה של המכינה שינתה לי כיוון בחיים ובחרתי לעסוק בחינוך. בעבודה החינוכית שלי אני לוקח משנות התיכון שלי ופועל אחרת עם התלמידים שלי”.
תחביב – “משהו שלא כולם יודעים זה שאני אוהב לבשל ולעבוד בגינה. אני שם באוזניות שיעורים ופודקאסטים מעניינים, ותוך כדי העבודה אני קצת מתנתק מהשגרה הלוחצת ונהנה לעבוד וליצור בשקט שלי”.
שני טרעגער, מנהלת בית ספר ארץ הצבי 
חזון חינוכי – ברמת הפרט אני מאמינה “בחינוך לנער על פי דרכו” ולמפות את צרכי התלמידים מבחינה לימודית, חברתית, רגשית ולהכין לכל אחד מסלול ייעודי שבו יוכל לצעוד לעבר המצויינות האישית שלו. ברמת הכלל, אני מדברת על “תלמוד המביא לידי מעשה”. מצד אחד, תלמוד או לימוד כערך בפני עצמו, כלמידה מרחיבת אופקים, מעוררת סקרנות ומחכימה. מצד שני, הלמידה גם מביאה לידי מעשה, מניעה אותנו לעשייה חיובית. עשייה כלפי חוץ ברמת הקהילה וגם כלפי פנים, היכולת לראות את האחר בתוך הכיתה.
זיכרון ילדות כתלמידה – את רוב שנות לימודיי ביסודי למדתי בארה”ב. כשהייתי בכיתה ב’, המורה שלי למקצועות העברית התחתנה באמצע השנה. כולנו מאוד אהבנו אותה והיא הזמינה אותנו לבוא לריקודים. אני זוכרת שהייתה חוויה מרוממת. הרגשנו כמו אורחי הכבוד שלה מרוב שהיא שמחה שבאנו.
תחביב – אני אוהבת מאוד לנגן בפסנתר, אבל לא בפני קהל. לעצמי, לנפש, להנאה.
מירה עזיזי, מנהלת בית ספר אריאל 
חזון חינוכי: “עבודת החינוך היא שליחות. אני מאמינה בלהוביל תהליכים חינוכיים מעצימים ומקדמים לכל תלמיד ותלמידה. לזהות כל תלמיד בחוזקותיו ובקשיים שלו ולתת לו את המענה המותאם. חינוך לאהבת התורה, העם והארץ. אני מאמינה בלמידה חווייתית דיפרנציאלית המפתחת לומד עצמאי, סקרן וחושב. הצוות ואני מאמינים שבית הספר צריך להיות מקום בטוח ואהוב על התלמידים שיגיעו אליו בשמחה.
זיכרון ילדות כתלמידה: “בבית הספר היסודי הייתה לי מורה למלאכה, והיה לה משפט שליווה אותנו “מי שרוצה יכולה, מי שלא רוצה הדלת פתוחה”. משפט זה חקוק לי שהכל תלוי ברצון שלנו ובאמונה בעצמנו”.
תחביב – “תחום האומנות והיצירה הוא התחביב הגדול ביותר שלי. בכל רגע פנוי אני דואגת למלא אותו בלמידת דברים חדשים וליצור”.
◼️ חדש! לקבוצת החדשות במודיעין-מכבים-רעות לחצו כאן
