יוליה אש: “אני ציונית בנשמה שלי, אנחנו מדינה שזקוקה למתנדבים, ואני פה בשביל לתת”

מה גורם לאשה בת 42, נשואה ואם לשניים, שעוסקת בעולם הסיעוד, להתנדב כבר 13 שנה במשטרת לוד – והיא בכלל תושבת רחובות… הכירו את יוליה אש, נשואה לאלכס (עובד מחלקת הביטחון בבית החולים וולפסון) ואמא לגיא (16) ויונתן (11), מנהלת הסיעוד במרכז הגריאטרי “בית רחל ליצ’ק” באחווה, סמוך לקרית מלאכי.

נתחיל מהסוף. העיר לוד ידועה במקרים החריגים בה, הפשע קיים בכל מקום, למה בחרת להתנדב דווקא בלוד?

“אני לודאית במקור, עליתי לארץ לפני 33 שנה ישירות ללוד. גדלתי בלוד, למדתי בלוד, ההורים שלי עדיין גרים בלוד. התגייסתי למשטרת לוד בתור שח”מית לפני הרבה זמן, לאחר מכן סיימתי את השירות והלכתי ללמוד באוניברסיטת ירושלים. כולנו במשפחה מאוד ציוניים, מאוד אוהבים את המדינה ומתנדבים, גם אבא שלי מתנדב עם קשישים, גם אני מתנדבת ואנו מאמינים שזה מה שצריך – לתת ולתמוך במדינה שלנו. אחרי הלימודים החלטתי להתנדב במשטרת לוד כי ראיתי את המצוקה שיש בה. לוד היא עיר מעורבת – גם יהודים, גם נוצרים וגם מוסלמים, עיר קשה מאוד, הן מבחינת הפשיעה והן מבחינת האוכלוסייה והכוח המשטרתי זקוק לתגבור ממשי. כדי לתגבר כמו שצריך ולתת מענה לאזרחים – מערך המתנדבים חיוני מאוד לתפקוד המשטרה שם”.

ובכל זה יש כל כך הרבה פשיעה בעיר. איך מתמודדים?

“כשנכנסים למערך ההתנדבות עוברים קורס שלב א’, קורס שלב ב’ – שם מלמדים אותנו איך להתמודד עם מצבים קשים. כאשר אנחנו יוצאים לשטח, אנחנו על מדים – מבחינת האזרחים ומבחינת השוטרים – אנו שוטרים לכל דבר. הפכנו למשפחה כשאחד למען כולם וכולם למען אחד. אנחנו שם אחד בשביל השני, גם בשטח וגם בחיים האישיים”.

באיזה מקרה הכי קשה יצא לך להיות נוכחת במסגרת ההתנדבות?

“אירוע ירי בו נרצחה בחורה צעירה לעיני ילדיה הקטנים. היינו הכוח הראשון שהגיע לזירה – ופה הייתי צריכה רגע להחליף את הכובע משוטרת לאחות ועשינו החייאה עד שהגיע כוח מד”א – וזה מאוד מאוד קשה כי ילדיה עמדו שם עם אמא שלה ואבא שלה, כולם מבינים שהיא איננה ועדיין עושים את מאמצי ההחייאה. זה היה אירוע מאוד מאוד קשה, את חושבת איך בנס שלושת הילדים לא נפגעו, הם היו ממש לידה. גם להסתכל בעיניים של האמא שהבינה שכל מה שאנחנו עושים לא יעזור כי היא כבר איננה – היה קשה”.

מה קורה לך ברגעים שאחרי, לפני שאת הולכת לאירוע הבא?

“לי ספציפית לא קורה הרבה. בתפקידי כאחות אני רואה הרבה מוות ואנחנו עושים החייאה. לחברים שלצידי היה צורך ברגע הזה של לקבל את המצב שלא הצלחנו להציל או לעצור את זה. לצערי אין את הזמן לעצור, אנחנו שם כדי לסגור זירה, להגן על חפים מפשע, לתת לאזרחים תחושת ביטחון. אין זמן להתאבל באמת”.

בפועל את מתנדבת 13 שנה, למה את צריכה את זה?

“במערך המשטרה שלנו בלוד שם אני מתנדבת יותר מ13 שנה אנו עושים מעל ומעבר – כל שבכוחותינו כדי לתת לאזרחים ביטחון מירבי. יש גם כוחות מקבילים, תגבור מתחנות אחרות מבחוץ ואני מאמינה שהמפקדים רואים את המצוקה ומצליחים לייצר תחושת ביטחון לאזרחים. אנחנו מגיעים לכל אירוע, עומדים בזמנים – כמובן תלוי מה קורה בשטח – אנחנו ניתן מענה וניצור קשר עם כל אזרח שצריך אותנו”.

ורגע אחד יפה או מרגש שהיה וזכור לך?

“היה מקרה שהוזעקנו אליו בעקבות קשישה שלא ידעה איפה היא, לא הייתה צלולה בדעתה, לא היה עליה תעודת זהות, מצאנו אצלה ביד טלפון הכי פשוט, של פעם, ניסינו להתקשר הבייתה ואף אחד לא ענה. איכשהו ברוסית הצלחתי להבין איך נראה הבית שלה, היא תיארה אותו בפרטים והאמנו שאנחנו יכולים לעזור לה. בשלב מסוים אנחנו מגיעים לאיזשהו בית שנראה כמו מה שתיארה ורואים שם סבאל’ה עם מקל, נמוך קומה, שמחפש משהו. הוא אמר לנו ‘אני מחפש את אישתי שהלכה לאיבוד, היא דמנטית, יצאה מהבית’ והרגע הזה שהוצאנו אותה בזהירות מהניידת היה הדבר הכי מרגש. הוא התחיל לבכות, חיבק אותנו והודה לנו. אלה מסוג הרגעים שאת אומרת לעצמך: ‘הנה בשביל זה אני כאן’.

“לוד זו עיר קטנה, יש את המש”קים שנמצאים בשכונות ואני חושבת שאין בנאדם שלא מכיר את המש”ק שלו. יש להם קשר אישי איתם, טלפונים ניידים, שזה מאוד עוזר לנו בתקשורת עם האוכלוסייה המורכבת. יש כל הזמן יחידות מיוחדות שמגיעות לתגבור העיר באופן קבוע וגם למבצעים – חיפושים למשל. יש כוחות מאוד גדולים שמוזרמים לעיר, מפקד התחנה ששי שלמה הוא מפקד חזק, מאוד מעורב, עם ידע על העיר, על האוכלוסייה, אין אירוע שקורה בעיר שלא רואים את מפקד התחנה. לפעמים אני אומרת ‘מה, לבנאדם אין חיים?’, הוא פתאום צץ לנו באירוע ירי, כל הזמן עם יד על הדופק, אין מישהו בעיר שלא מכיר את ששי. רכז המתנדבים שלנו הוא כמו האבא של כולנו – רותם אפרת שהוא יוזם בעזרת המתנדבים מבצעים עצמאיים באישור מפקד התחנה. לא פגשתי רכז מתנדבים כמוהו, דואג לכולנו – גם באמצע הלילה תתקשרי אליו והוא שם בשבילך, לקום לעזור לנו, להיות שם איתנו”.

מתי יוצא לך להתנדב?

“אני מתנדבת בימי חמישי לרוב משמרת שלמה יחד עם משמרת סיור, אף פעם לא עוזבת לפני שהמשמרת הבאה מגיעה\ גם אם יש אירוע חריג אני נשארת יחד עם הצוות שלי, אם יש משמרת נוספת שבה חסרים שוטרים, אנחנו נותנים יד לסיורץ אני לא היחידה שעובדת, לא היחידה שהיא אמא, יש הרבה אמהות והרבה אבות ואנחנו שם בשביל לשמור על הביטחון של המשפחה שלנו, בשביל ציבור התושבים בלוד”.

למה באמת את עושה זה?

“אני ציונית בנשמה שלי, אנחנו מדינה שזקוקה למתנדבים, ואני פה בשביל לתת”.

מה החלום שלך?

“לראות את העיר שבה גדלתי פורחת, שמשטרת ישראל תהיה הרבה יותר חזקה גם מבחינת שוטרי קבע וגם מבחינת המתנדבים, שהילדים שלי יוכלו להתנדב גם – איפה שיבחרו, אם במשטרה, אם במד”א, אני חושבת שזה חיוני פה למדינה שלנו”.

◼️ לקבוצת החדשות בלוד לחצו כאן 

◼️ לקבוצת החדשות ברחובות לחצו כאן 

◼️ לקבוצת החדשות בקריית מלאכי והמועצה האזורית באר טוביה לחצו כאן