לפני כשבוע סיימתי את תפקידי כסגן מפקד חטיבת הבקעה והעמקים, תפקיד אותו ביצעתי במשך שנתיים ושמונה חודשים. בתפקידי, יצרתי שותפות בעשייה הצבאית, למול בעלי התפקידים שבמועצות המקומיות, בהם קציני הביטחון של המועצות, הרבש"צים, גורמי הביטחון הנוספים כמו משטרת ישראל, כב"ה, רט"ג, ועוד. בתפקידי, ראיתי בצורך להיות "כתובת" לגורמי ההתיישבות בכל סוגייה שנדרשה לסיוע צבאי, ולשמחתי, יחד, הצלחנו לצקת ביטחון ותחושת ביטחון להתיישבות בגזרה.
ימים מספר לאחר סיום תפקידי, המחשבות צפות והן רבות: לצד ההבנה כי תם פרק בחיי הצבאיים בכלל (שחרור מצה"ל לאחר כ-25 שנות שירות), תם פרק חשוב ומשמעותי מאוד בתפקידי כסגן מפקד חטיבת הבקעה והעמקים בפרט.
בתפקידי נחשפתי להיסטוריה הרבה שבחבל ארץ מיוחד זה, היסטוריה המשולבת עם ראשיתו של העם היהודי בכניסה לארץ ישראל ב"קאסר אל יהוד", דרך תקופת ממלכת החשמונאים – בה הוקמו בגזרתנו כל מבצרי החשמונאים, למעט אחד (מבצר מכוור שבעבר הירדן): דוק, אלכסנדריון (קרן הסרטבא שניתן לראות כמעט מכל מקום), קיפרוס, הורקניה ומצדה, ונבנו ארמונות החשמונאים. דרך ראשית ההתיישבות הציונית בהקמת קיבוץ בית הערבה שפעל משנת 1939 ועד הכרזת המדינה ובפינויו הסופי בתאריך ה-20.5.1948. כמו כן פיצוץ גשר אל הווי (גשר אל חמה) במסגרת מבצע "מרכולת" – הוא "ליל הגשרים", פיצוץ גשרי הירדן במהלך מלחמת ששת הימים ומייד לאחר מכן מורשות קרב של מרדפים רבים שהתרחשו בגזרה ועד להתיישבות החשובה החל משנת 1968, דרך פיגועים רבים בימי האינתיפאדה הראשונה, רצח 7 התלמידות באי השלום, הפיגועים בימי האינתיפאדה השנייה ועוד ועוד.
בתפקידי, ראיתי את עצמי כשגריר של הגזרה היפה והחשובה הזו – בכל מקום בו יכולתי להכיר, ולחשוף את מרחב הבקעה והעמקים, אם זה ברשתות החברתיות השונות או באופן רגלי עם פקודיי, עשיתי זאת: מטיפוס לפסגת מבצר אלכנסדריון (סרטבא) עם תלמידי המועצה, או הדלקת נר שלישי בחנוכה עם חיילי החטיבה בפסגת המבצר, דרך הדרכת קצינים בכירים של הצבא בבית הערבה ההיסטורי ובגשר עבדאללה שפוצץ על ידי חטיבת הראל במהלך מלחמת ששת הימים, ועד סיורים שביצעתי לאנשי הקבע של החטיבה ולחיילים בגשר אל הווי (אל חמה) ועוד ועוד.
חטיבה מרחבית צריכה לאפשר אורח חיים ומרקם חיים תקין לתושבים ולעוברים בגזרתה. לכל בקשה שהועלתה מההתיישבות נתנו מענה בטחוני מיטבי – מאבטחת "ביק-שוק" דרך "ימים פתוחים בארמונות החשמונאים", או אבטחת מוקדים בפסטיבל "בקעה ירוקה", כניסה לאתרים שבמובלעות שמעבר לגדר, אבטחת המתפללים בבתי הכנסת העתיקים ביריחו ועוד – כך היה, כך הווה וכך יהיה!
כחלק מהרצון לשפר ולקדם את מוכנות כוחותינו בהגנת הגזרה, החטיבה ביצעה תרגילים רבים, שלעיתים פגעו בהיבטים מסויימים במרקם החיים, אך הדבר תמיד התקבל בהבנה ותוך שיתוף פעולה – תרגילים בכל שעות היום, בכל יישוב בגזרה, במגוון תרחישים – מפיגועים בצירים, דרך חדירה ליישובים ועד פיגוע המוני בבתי ספר. יחד, שיפרנו את המוכנות.
שיתוף הפעולה ההדוק שהיה בין החטיבה להתיישבות, ושנבנה בשנים האחרונות, עמד למבחן במהלך כל אחת מההסלמות שהתרחשו. זכור לי שיתוף פעולה במהלך המבצע לתפיסת האסירים, במהלכו החטיבה הלינה שני גדודי חי"ר בלמעלה מ- 10 יישובים במרחב הבקעה והעמקים, תוך הבנת הצורך ובמתן מענה מיטבי. מי שלא חווה את הדבר הזה של קשר ישיר, אמיץ וחזק של צבא והתיישבות, לא יבין את זה, ועל זה נאמר – "זר לא יבין".
בשיחותיי עם גורמים שונים לקראת סיום תפקידי, אמרתי כי אני מקווה שאני כסמח"ט, ושאר המפקדים בחטיבה וחיילינו, היינו ראויים לכם, התושבים שחיים כאן בבקעת הירדן ובעמקים. אתם, התושבים, בהתיישבותכם בחבל ארץ זה, מהווים את השכפ"ץ המזרחי של מדינת ישראל.
יגאל אלון, בתוכניתו המוכרת בשם "תוכנית אלון", תוכנית שהגה עם סיום מלחמת ששת הימים, ראה את חשיבות ההתיישבות:
"אני רואה בהתיישבות בשטחי ספר חדשים אמצעי ראשי במאבקנו על גבול בטוח. זהו נשק ישן שלא התיישן. המציאות הוכיחה, שכוחו בהווה ככוחו בעבר, שהאפקטיביות שלו לא פגה ברבות הימים. הוא היה יעיל בימי השלטון העות'מאני והבריטי והוא נשאר יעיל גם בשלטון ישראל. אך קיים הבדל אחד: בעוד שתחת השלטון העות'מאני והבריטי שימשו ישובים אזרחיים גם כהסוואה למאחז צבאי, הרי עתה, בימי שלוט ישראל, בגלל אלף ואחד נימוקים מדיניים, עליינו להשתמש, לפי שעה, בהיאחזות הצבאית כמסווה להתיישבות אזרחית. בימינו קוראים לכך היאחזויות נח"ל. ההגנה על הארץ היא תשלובת של הגנה מרחבית המושתתת על אזרחים"
מפקדי החטיבה מבינים את תפיסתו של יגאל אלון, לגבי חשיבות ההתיישבות, וברוח זו אנו פועלים. הדבר בא לידי ביטוי בפעילות מבצעית ענפה, שמתקיימת לילות כימים, חלקה גלויה, אך רובה חשאית ונסתרת מן העין, ושתכליתה היא להמשיך ולייצר בטחון ותחושת בטחון לכם התושבים!
בהערכה וברעות לוחמים,
גלעד כהן, סא"ל
סגן מפקד חטיבת הבקעה והעמקים (לשעבר)
