חבר הכנסת הירושלמי הלך לעולמו בגיל 76: צ׳רלי ביטון, כיהן בין השנים 1977-1992 והוכר כאיש שגנב כדי חלב מפתח בתי עשירים והעביר אותם לעניים.
ביטון נולד בקזבלנקה, מרוקו, עלה עם משפחתו לישראל בגיל שנתיים, וגדל בשכונת מוסררה שבירושלים.
נמנה עם מייסדי תנועת המחאה הישראלית הפנתרים השחורים ב-1971. היה מזכיר התנועה בשנים 1973–1977. בבחירות לכנסת השמינית התמודד ברשימת “הפנתרים השחורים-דמוקרטים ישראלים” שלא עברה את אחוז החסימה. הוא נידון למאסר של שבעה חודשים בגין תקיפת שוטר ב-1974, במהלך המחאה, אך סירב לרצות את העונש בפועל וירד למחתרת. לבסוף החליט להסגיר את עצמו, ואז קם לובי פוליטי שלחץ לשחרורו, והוא אכן קיבל חנינה כחמישה שבועות לאחר תחילת ריצוי עונשו.
בין פעולות המחאה הנוספות שנקט עם ארגונו נמנים:
זריקת שק עם עכברים לביתו של שר הסעד; גנבת בקבוקי חלב שהיו מונחים בלילות בדלתות הבתים של אחת השכונות האשכנזיות המבוססות. במקומם השאיר פתק עם הסבר: “בקבוק זה יכל להאכיל 10 חתולים ובמקום זה לקחנו אותו לשם האכלת 10 ילדי משפחות מצוקה”; פריצה למפעל שמן תעשיות וחלוקת השלל שנבזז שם למשפחות מצוקה.
ב-1977 נבחר לכנסת התשיעית כסיעת הפנתרים השחורים במסגרת חד”ש. ושימש כחבר הכנסת מטעם חד”ש עד הכנסת השתים עשרה (1992). במהלך כהונתו בכנסת ה-12 התפצל מחד”ש ופעל כסיעת יחיד בשם “הפנתרים השחורים”. ב-1992 התמודד בבחירות לכנסת השלוש עשרה ברשימת “התקווה”, עם לאה שקדיאל שלא עברה את אחוז החסימה.
ביטון, שכונה בפי ראש הממשלה, מנחם בגין, “סר צ’ארלס ביטון” (לטענתו של ביטון, כשנבחר לכנסת חיבקו בגין ואמר לו שהוא “במפלגה הלא נכונה”, כיוון שאביו של ביטון היה חבר תנועת החירות), נחשב לאחד מחברי הכנסת הצבעוניים והשונים ביותר מחברי הכנסת האחרים. למשל, ב-23 בדצמבר 1978 כבל עצמו באזיקים אל דוכן הכנסת. יושב ראש הישיבה, משה מרון, נאלץ להפסיק את הישיבה. ביטון ביקש לשחררו מהאזיקים. מספר חברי הכנסת ניסו לשחררו, אך רק לאחר התערבות כלבן הכנסת, הוא שוחרר. באותו היום התראיין לנחמן שי, ואמר כי הוא “כאיש שמייצג את השכונות, את האנשים המדוכאים, את האנשים הדפוקים – אני חושב שמדי פעם הכנסת צריכה לדעת מה זה אנשים דפוקים”. ביטון הורחק מהכנסת לחמש ישיבות כעונש על הכבילה.
בספטמבר 1980 היה ביטון, לצדו של תופיק טובי, לחבר הכנסת הראשון שנפגש בפומבי עם ראשי אש”ף, ובהם יאסר ערפאת וסגנו אבו איאד, יחד עם אורי אבנרי בבלגרד.[4] הדבר היה עוד לפני חקיקת חוק איסור המפגשים עם אנשי אש”ף. כשחזר לישראל אמר: ”אני מוסמך מטעם האנשים שבחרו בי ובמפלגתי לכנסת, לדבר עם ערפאת, כדי לחפש ביחד פתרון של שלום במזרח התיכון”.
מאז פרישתו מהכנסת עסק ביטון בפעילות פוליטית רק לעיתים מזדמנות והתפרנס כיבואן בגדים. בין היתר, השתתף בהפגנות הסטודנטים נגד ועדת שוחט לבחינת מערכת ההשכלה הגבוהה והעלאת שכר הלימוד. בשנת 2007 הקים תנועה חברתית, שפרט לפעילים ממוצא מזרחי, כוללת פעילים יוצאי ברית המועצות לשעבר וכמה יוצאי אתיופיה. ביטון הסתייג ממפלגת ש”ס, בה תמך תקופה מסוימת, ואמר עליה “הם הפקק שסתם את ההתפתחות החברתית של עדות המזרח”.
◼️ לקבוצת חדשות ירושלים והסביבה בווטסאפ לחצו כאן
◼️ לרשימת קבוצות הווטסאפ השוות שכדאי לכם להצטרף אליהן – לחצו כאן
