מדובר בשתי חברות ילדות, כאלה שעוד מחטיבת הביניים ישבו ביחד בזולה של המקובלות. היום, כשהן בנות 42, הן סוחבות מאחוריהן עגלה שלמה של חוויות חיים, חלקן טובות, חלקן פחות וגם סיפור פנדורה שהחל בכיסוי על אחת והסתיים מעבר לגדר הבמבוקים
האחת, רונית נשואה + 3 ילדים , עובדת בעבודה מסודרת בתחום האופנה, חרוצה ומשקיעה רבות בקריירה שלה. השנייה, יעל , נשואה + 2 ילדים, עצמאית בתחום הקולינריה, נמצאת בשלב בחיים של צומת דרכים, בפן המשפחתי לשם שינוי, אבל מעל לכל, חוששת משינויים. רונית, נשואה לאלי. הזוגיות שלהם ידעה עליות ומורדות אבל בסוף, כמו שהיא נוהגת לומר, “החברות בינינו ניצחה”, ככה זה בחיים, גם אם לא תמיד הסקס כמו בסרטים והמשיכה טיפה דועכת, נשארת החברות. למה אני מספר לכם את כל זה? כי רונית שלחה לאלי הודעת ווטסאפ וביקשה לדבר איתו בבית קפה בערב. “זה חשוב”, רשמה והפיצה אויר סקרנות לצד אי ודאות מדאיגה. “הכל בסדר?” שאל אותה אלי בעדינות. “כן, אסביר לך הכל כשניפגש”. השעות בעבודה עברו לאלי בקצב של ריצת 200 מטר בתחרות צבים… מייגע. מגיעה השעה 19:00 והם נפגשים בבית הקפה במרכז המסחרי הסמוך לביתם. “תשמע אהובי, אני חייבת לדבר איתך על יעל, חייבת את העצה שלך”, אמרה.
“יעל???? מה את נורמלית! הורדת לי את הלב, לא יכולת להגיד לי את זה בטלפון?”. “סליחה, מרוב שהייתי מוטרדת, לא חשבתי על זה”. השניים התחבקו והיא התחילה לשתף אותו במתרחש. אנסה למקד אתכם ולרשום שרונית ביקשה מאלי להבטיח לה שכל מה שהיא מספרת לו, לעולם יישאר בשיחה הזאת ולא יצא החוצה! לאחר שהוא הבטיח לה כתמיד לשמור בסוד, היא הטילה עליו את הבשורה: יעל מנהלת רומן. אלי הגיב קצת בהלם לבשורה למרות שהיכרותו עם בעלה של יעל היא דלה ביותר, אולי פגש אותו פעמיים בחיים באירועים חברתיים. “אבל מה את רוצה שאמליץ לך?” שאל אלי. אני אגיד לכם מה היא רצתה בשורה התחתונה. יעל ביקשה ממנה גב, אליבי כל הגדרה שתבחרו כדי שהיא לא תעורר את חשדנותו של בעלה. היא הסבירה לו שהיא חברת ילדות שלה ואין לה שום ברירה אלא לשמור עליה בכל מה שהיא מבקשת והוא, כאחד שהיא סומכת עליו, חייב להיות שותף לסוד העניינים. בהחלטה מאוד לא קלה, אלי מחליט לקבל את בקשתה של רונית – לשמור על יעל. מצד אחד זה מאוד לא הוגן, מצד שני חברה טובה שלהם במשבר אישי. “היא מאוהבת”, ציינה רונית “אבל מאוד פוחדת לעשות צעדים”. התקווה הכללית הייתה, שכל זה יגמר כמה שיותר מהר והאחריות הזאת תשתחרר מהם. כך החל מסע הצל הזה, שמצד אחד תלויה באויר נאמנות לחברה קרובה ומצד שני, שרשרת מצפון כבדה מאוד, להיות שותף לשקר, לחיים כפולים
כך, מידי חודש, רונית הייתה יושבת לשיחה עם אלי ומשתפת אותו במתרחש, בימים שהייתה צריכה לצאת לבלות עם יעל רק כדי להיות נוכחת במקום בו יעל הייתה פוגשת במאהב שלה – ובמקרה ובעלה יחשוד שיהיה לה סיפור כיסוי מיידי לשלוף. באחד החגים, הוזמנה יעל עם בעלה ארוחת החג. במהלך הארוחה הייתה אוירה נהדרת ואף כלפי חוץ, הקשר בין יעל לבעלה נראה מעולה וחמימות רבה נוטפת מהתנהלותם המשותפת. אבל גם החגים לא בלמו את הזרם, רונית המשיכה לתת גב ליעל והמשיכה להיות מעטפת פיזית למעשיה. הכל היה טוב ויפה עד שהסיפור התחיל להפריע לאלי בשני מובנים עיקריים: הראשון – מצפונית, קשה לסחוב זאת הרבה זמן על הגב והשני – היעלמותה של רונית מהבית לטובת יעל, כאשר התדירות שם עולה בכל פעם מחדש. אלי החליט שהוא מנסה לעצור את המצב ולבדוק בעצמו מה קורה. באחד הערבים שבו רונית שוב יצאה לגבות את יעל הוא באופן לא שגרתי, נסע לביתה של יעל ובאופן מוזר ומפתיע גילה שהרכב שלה חונה בצמוד לביתה וכן רכב נוסף שחוסם אותו (העריך שמדובר בריכבו של בעלה). הוא הרגיש ממש מוזר, תחושה כזאת שמרגישים עמוק בבטן ומחליט להפעיל מעקב על רונית – מקסימום הוא יתעד את יעל במפגש עם המאהב שלה
אולי יבוא יום וזה יהיה שימושי. אנו כמובן ממתינים לעדכון על היום בו הולך להתרחש המפגש הבא: יום חמישי, 21:00 בערב זו השעה שהיא יוצאת לתת גיבוי ליעל בפעם המי יודע כמה. להגיד בשיא הכנות, הייתי שם, לפני ההגעה למקום וגם אני הרגשתי פרפרים בבטן. אין הסבר לוגי לזה, אבל יש מקרים שאתה מרגיש לפני תחילת הפעילות שהולך להיות משהו מיוחד. אנחנו כמובן יוצאים למעקב מביתה של רונית ויוצאים לתחילת הנסיעה. 25 דקות של נסיעה ואנחנו נכנסים לאחד המושבים באזור השפלה, שם היא נעצרת בצד הדרך וממתינה ברכב. מי שחווה פעם מעקב, מבין שמדובר בדקות קריטיות ולא נוחות. כל פעולה לא נכונה מצדינו והפעילות עלולה לרדת לטמיון. חולפות 7 דקות נוספות ומגיע רכב נוסף, אנחנו מזהים ומתעדים את לוחית הרישוי, הוא פונה שמאלה ונכנס לאחד המשקים במקום, דרך שער חשמלי אטום. רונית ממשיכה בנסיעה ובאותה הדרך, דרך אותו השער, נכנסת פנימה. מסריקה שמבוצעת בסביבה, אנחנו לא מבחינים ברכבה של יעל במקום. אנו מעדכנים את אלי וזה נותן גיחה נוספת לביתה של יעל ומגלה פעם נוספת שרכבה חונה בבית. ההרגשה מתחילה להיות מוזרה. יש לציין שעל שער הכניסה ישנו שילוט קטן עם מספר נייד והכותרת “אירוח מפנק”. אנחנו מיד מרימים טלפון ובודקים זמינות של המקום לאירוח מידי, מי שקצת מכירים את הצימרים האלה, יודע שהתשלום מבוצע באופן דיסקרטי ביותר וללא מפגש עם נציג המקום – וכך קרה. נכנסנו פנימה, בתקווה שנבין מה קורה שם בדיוק.
שעה היינו בפנים ללא יכולת לקבל שום נתון. אלה הרגעים שהסבלנות היא שם המשחק. מתיישבים בחצר הקטנה מחוץ לצימר, ממתינים. קצת אחרי סיום השעה הראשונה, שומעים קול נשי במקום, מחכים שהקול הזה יזוז עוד קצת שמאלה שלו, ימינה שלנו על מנת להבחין בדמויות – ואז בום!!! זוכרים את אותן תחושות טרם פעילות שאתה מרגיש שהולך להיות משהו מיוחד? זה בדיוק זה. מה שפחדנו קרה, אנחנו מבחינים דרך גדר הבמבוקים הצפופים את רונית בלבוש מינימאלי, יוצאת לסיגריה ובחיבוק צמוד ביותר עם גבר ללא חולצה, בשנות ה-50 לחייו.
פתאום מתחיל לרוץ הסרט של כל הסיפור, של כל מסע המרמה שלה כלפי אלי: היא עשתה הפוך על הפוך על הפוך. אנו בעצם מתחילים להבין שככל הנראה יעל לעולם לא הייתה קיימת שם, היא לעולם לא בגדה, היא סך הכל שימשה כסיפור כיסוי, ככל הנראה ללא ידיעתה, על מנת לתת במה לרונית לנהל רומן ללא מפריע, תוך שיתוף נבזי של אלי לטובת העניין – כמה אומץ, כמה רוע.
היום אנחנו חצי שנה אחרי, הם נמצאים בהליך גירושין מכוער ומייגע – ומי נפגע? הילדים שלהם. מי עוד? אלי שספג אכזבה קשה של רמאות. חודשים שלמים הוא בלע את הפתיחות שלה כלפיו, את זה שהוא שותף שלה לסוד. עאלק סוד.
