בעקבות המשבר הכלכלי ואחוז שיעורי האבטלה הגדולים שנוצרו עקב מגיפת הקורונה, תוקן חוק הביטוח הלאומי כך שקצבת דמי אבטלה לא נחשבה כקצבה אלא כשכר. כתוצאה מכך קיבלו מפוטרים שלא היו זכאים דמי אבטלה מלאים, וביניהם: מקבלי נכות כללית, אזרח ותיק, שאירים, הבטחת הכנסה ומזונות. בשינוי שבוצע בתקופת הקורונה, פעל מנגנון מקל על האוכלוסייה, ודמי האבטלה חושבו כשכר ובהתאם לכך קוזזו קצבאות אלה בדומה לקיזוז של שכר עבודה, ולא כקיזוז בשל דמי האבטלה שכפי שהיה בעבר.
מהחישובים שערך מינהל המחקר של הביטוח הלאומי נראה כי החשש כאילו שינוי החוק יגרום לכך שאנשים לא יצאו לעבודה, הוכח כשגוי, שכן מספר המפוטרים החוזרים לעבודה רק הולך ועולה. בחודש יוני האחרון היו כ-6500 משפחות בלבד שהיו זכאיות לקבלת דמי אבטלה מלאים בנוסף לקצבת הקיום הקבועה.
העלות המשוערת של עיגון ההיתר באופן קבוע צפויה להיות בין 60-70 מיליון ₪ בשנה. שר העבודה, יואב בן צור, החליט כי הוראת השעה תיכנס לתקציב המדינה לשנת 2023 כחוק קבוע ותתוקצב בהתאם.
שר העבודה, יואב בן צור: “דמי אבטלה אינם קיצבה, כיוון שהם זמניים וצריכים להינתן לכל מפוטר באשר הוא. לאחר תקופה ארוכה שלא קודם תיקון חוק ביטוח הלאומי, היום אנחנו יכולים לבשר כי אושר התיקון בחוק, ובאופן קבוע. זהו בשורה אדירה עבור חד הוריות, קשישים, נכים ומקבלי הבטחת הכנסה, כיוון שהיא מבטיחה שגם אם הם מפוטרים הם לא ידרדרו באופן מיידי לחיים בעוני”.
וכמובן שאת הקשישים שוכחים. רוב מחפשי אוכל בזלב הם קשישים.