את מה שקורה בבית משפחת איבגי בקרית גת קל מאוד להסביר – קוראים לזה נשמה, אהבת חינם, עזרה לזולת, אהבת המדינה, נתינה ללא גבולות ובעיקר קהילה גדולה מעיר קטנה בדרום הארץ שבתושביה יש הכרת התודה לחיילי צה”ל העושים לילות כימים וימים כלילות בתוככי עזה – לא רואים את המשפחות, חלקם נהרגים עבור אדמת המדינה. אפשר לקרוא להם החמ”ל של קרית גת: חדר מלא לב.
שם, בבית של כרמית ויוסי איבגי נמצאת הישראליות והשורשיות, הנתינה והחמלה, הרצון לסייע גם כשלא תמיד יש – מוצאים מאין. משבעת בני הבית ועוד שני קרובי משפחה הפך הבית לחפ”ק עבור חיילי צה”ל – חדר אוכל ענק שמייצר אלפי מנות טריות מידי יום והכל הכל בתרומות ועם לב ענק.
בשיחה עם יוסי איבגי, הוא מספר איך הכל התחיל: “הלחימה התחילה ביום שבת. ביום ראשון ב-12 בצהריים קיבלתי טלפון מכמה חברים שלי שגייסו אותם בצו 8 ואמרו לי ‘יוסי, בבקשה רק אתה יכול להציל אותנו, אנחנו צריכים שתייה, אין לנו מה לשתות פה, אנחנו נלחמים אין לנו טיפה של מים”, מספר יוסי איבגי לחדשות 08. שאלתי ‘איפה אתם נמצאים?’ אמרו ‘בשוקדה’. אמרתי להם אני בא. היו לי בבית 10, 15, 20 בקבוקי שתייה, אני עושה סיבוב בקרית גת, אין אפילו קיוסק אחד פתוח. אין לי מאיפה להביא שתייה. יש לי חבר, מישל בן שמחון שיש לו מקום שנקרא פינת המזל, הוא בא פתח לנו את הקיוסק שלו, כל השתייה שהייתה לו במקרר – העמסתי ונסעתי לכיוון שוקדה.
לקחתי איתי בחור בשם שמעון פרץ והתחלנו לחלק שתייה. בחזור אני אומר לו ‘שמעון תקשיב, אני רואה שגם מחר יש להם את אותה הבעייה’. היינו יותר חכמים, ארגנתי מקרר של גלידות, העמסתי אותו שתייה ואמרתי אני אתקשר למחרת בשעה 10 בבוקר. בשעה 7 וחצי בבוקר חבר שלי מתקשר. “יוסי אתה מביא לנו שתייה?”, אמרתי לו “בטח, אני מעמיס ובא”. אמר לי “יוסי, כפרה עליך אם אתה יכול איזה באגט עם חביתה, אין מה לאכול. אמרתי לו אין בעיה. אצלי בבית אנחנו גרים אישתי, אני ועוד חמישה בוגרים ויש עוד זוג – אחיינית שלי נוי ובעלה משה בן חמו שישנו אצלי בבית בגלל שאין להם ממ”ד.
התקשרתי לחבר שלי חנוך טלקר, ממאפיית שבטי ישראל ואמרתי לו ‘חנוך תעשה לי טובה, אני צריך ל-7 בבוקר מאה בגטים’. אמר לי אין בעיה. בשבע בבוקר הבאתי מאה באגטים, החביתות כבר היו מוכנות, השקשוקה הייתה מוכנה. אמרתי אנשים יהיו רעבים. הגעתי לשוקדה נקרע לי הלב ל-18. חילקתי מאה בגטים, חילקתי שתייה ואנשים באו אליי ‘אחי אתה יכול לדאוג לי לסנדביץ’?” אמרתי להם אין בעייה אני דואג לכם להכל. התקשרתי לחנוך ‘שלח לי 250 באגטים לבית’ התקשרתי לאישתי אמרתי לה כרמית מה שיש בבית: שניצלים, קציצות, קבב, שקשוקות, חביתות, גבינה צהובה, טונות – מה שיש – תכיני סנדביצ’ים. היא אוהבת את המטבח ועד שהגעתי משוקדה הכל היה מוכן. העמסתי שוב שתייה ויצאתי שוב לחלק אוכל. ככה היינו מחלקים אוכל בכל מיני נקודות כינוס, פעם אחת ירו עלינו המחבלים.. ולא הפסקנו. עם הזמן התחילו להירתם כל מיני אנשים.
“אחד מהם זה עו”ד מיכה גבאי. נוי האחיינית שלי פתחה קבוצה, התחילה לרשום אנשים. יום לפני שהטנקים נכנסו לעזה הייתי באיזה שטח כינוס והם אמרו לי: ‘תגיד, גבר, אתה יכול להביא לנו ברבע לשבע סנדביצ’ים לפה?’ אמרתי להם: ‘כן, כמה? אמרו לי 500’. 500 אני לא יכול לחתוך בעצמי. התקשרתי לחנוך, ‘מה העניינים אחי אני צריך 500 בגטים לשעה 2 בבוקר. נתתי מילה אני לא יכול לחזור בעצמי’.
בינתיים נהייתה לנו קבוצה עם 1024 אנשים שכולם רק רוצים להירתם ולהתנדב. רשמנו בקבוצה שאני צריך מתנדבים להכנת הסנדביצ’ים – שני מתנדבים אמרו שיגיעו. אמרתי טוב, אישתי ואני עם הילדים שבעה אנשים, אחיינית שלי ובעלה 9, שני המתנדבים 11. לקחתי את שני הבנים שלי הגדולים להביא את הבאגטים, חזרתי לבית וחשבתי שהתבלבלתי בבית. מעל 45 איש מחכים לבאגטים – אם זה השף ישראל אוחנה, שהיה בא להקפיץ חביתות, אם זה בחור בשם אביאל מגידיש, אם זה קבוצה של 25 מאמות מהממות שעל תקן קבוע אצלי בבית שמכינות את האוכל, ואם זה מאיר ואוהד אזולאי מאזור התעשייה בקרית גת שנותנים לי בעשרות אלפי שקלים פירות וירקות לא מבקשים ממני אגורה, אם זה משפחת יפרח – שזה כולל את חברת הקייטרינג ליבר, את נסיה, דוריה, אומרים לי ‘יוסי שולחים לך 100-200 ק”ג שניצלים, יוסי שולחים לך פירורי לחם, פרודוקטים’, יש גם את נעים מהחד פעמי – אני לוקח ממנו הרבה חד פעמי, אם זה סימו שטרית מחברת סנו, הרי אנחנו מניילנים את הסנדביצי’ם, הוא מביא קרטונים של ניילון, נייר כסף, יש המון אנשים שנרתמים -יש כאלה שאין להם כסף, הם באים ונותנים עבודה – שופכים זבל, מנקים את הגינה, את המטבחון, עושים הכל.
נכון להיום אנחנו מוצאים ביום יום בין אלף לאלף חמש מאות מנות ובימי שישי יש לנו מיזם שאנחנו מתחילים כל רביעי את ההכנות לכבוד שבת – פשוט רושמים בקבוצה וכולם נרתמים. בשבת האחרונה הכינו 14 סוגי סלטים לחיילים. בבית נורמטיבי לא עושים דבר כזה. אחד מתקשר אומר אני תורם 50 חלות, השני אני עושה 20 עופות, זאת מבשלת 15 דגים, ההיא 20 דגים, יש את המסעדה של אמא בבעלות אליאב ושמעון אמסלם שכל שישי אני מביא להם דגים והם מבשלים לי 1500 דגים ואנחנו מכינים אצלנו עוד קצת דגים ואנשים מביאים עוד 300-400 דגים ומעבר לזה עושים עוד 1000-1500 מנות של עוף. בתוך עזה הילדים מפונקים והם כמו הילדים שלנו, אפשר לחמניה מטבוחה-שניצל-חציל? אז באות נערות, חברות של הילדות שלי, חברים של הילדים שלי – זה אורז, זה מקלף, זה חותך, זה מתבל, ומוציאים להם סנדביץ’ של שישי כמו בבית”.
בנוסף בכל יום שלישי יש מאינטל מיזם שבמסגרתו באים לעזור לנו איזה 20 בחורים, מטגנים, אורזים. בנוסף, ליאת קנזי מהנדל”ן שהייתה איתנו בהתחלה בחמ”ל ואחרי זה חזרה קצת לעבודה – אנחנו מסייעים לכל המפונים ואוספים בגדים, שמיכות, מקררים, ארונות, קיבלנו מעיריית קרית גת מקלט שאנחנו מאפסנים שם הכל. במוצ”ש האחרון התקשר אלינו איזה רס”פ שלחיילים שלנו אין שמיכות – והבאתי לו 200 שמיכות שהיו כבר באחסנה אחרי כביסות. לפני כמה ימים כתבתי בקבוצה שצריכים שמיכות. יש לנו אנשים טובים שדואגים לשינוע – אם זה יוני אלקובי, ראובן אלמקייס, דוד עמר ומאור מגידיש ואנשים נוספים שמתעסקים בשינוע. זה הולך לכל מיני נשים צדקניות שמקבלות את השמיכות, מכבסות, מתקנות ומכניסות לניילון – מחזירות אלינו כמו חדש מהחברה”.
יש פה צוות בקרית גת שאני רוצה לומר לך אני מוריד בפניהם את הכובע, נכון, אני מנהל את המיזם ומשקיע את הכסף, אבל זה לא חשוב. יש פה נשים בנות 70 פלוס כולל את אמא שלי עיישה איבגי, בת שמונים פלוס שמגיעה עם הפיליפינית שלה – ואם תראי אותה עובדת באושר, באה, שוטפת, מנקה, מניילנת, יש פה צוות שאין מה להגיד”.
זה לא מובן מאליו בכלל
“לגמרי לא. ביום שישי האחרון הוצאתי 3000 מנות ואז ישבתי בבית. אני מקבל טלפון ‘יוסי כפרה עליך לפני חודשיים הצלת אותי ב500 מנות, יש לך איך לדאוג ל500 מנות, החבר’ה יואים?. אמרתי לו ‘אח שלי, שבת’, תן לי 20 דקות. התקשרתי למיליון ואחד אנשים . יעקב יפרח מליבר הביא אוכל, המסעדה של אמא, הביא לי, שלחתי מונית לרחובות – הביא, אולמי הברון מאשקלון – הביא. אמרתי להם מה שיש תארוז וכולם בתרומה מלאה, לא מוכנים לקחת שקל”.
איבגי עובד בחברת בנייה ועבודות עפר בשם “עוז דן” בבעלות דביר דנינו ואביעוז יעקב, שני אחייניו. “אמרתי להם שאני לא בא לעבוד בתקופה הקרובה, אני מתעסק בעשייה הזאת של האוכל לחיילים, זה עושה לי אושר. מהיום הראשון של הלחימה אנחנו עושים את העבודה הזו, אבל את יודעת מה מרגש? באחד מהשבתות ישבנו עם הילדים. אישתי אמרה ‘תגיד לי, מאיפה כל הכסף שאנחנו מוציאים לחמ”ל?’ אמרתי לה ‘אני אגיד לך את האמת? לא כואב לי שאנחנו מוציאים את כל הכסף הזה, לילדים צריך לכאוב, זה יורד מהירושה שלהם”. אז הבן שלי יאר, בן ה-9 אמר: “אבא, אני מוותר על הירושה שלי, את כל הירושה שלי תיתן לחיילים” – וזה קרע לי את הלב וזה לא ייתן לי להפסיק, גם אם לא יהיה לי כסף לעשות שבת, אני אמשיך לדאוג לחיילים”, הוא אומר ומוסיף בצחוק: “גם אם צריך לשדוד בנק – כמו רובין הוד – אותו הדבר”.
◼️ לקבוצת חדשות קרית גת והסביבה בווטסאפ לחצו כאן
צפו בתמונות המרגשות:
איזה אלופים! ה׳ יגמול לכם כרוחב ליבכם!
תודה רבה תותח אוהבים אותךךך
אין עליכם גדולים, ה’ ישלח ברכתו אליכם, ברכה עד בלי די.
אימלה אנשים עים הלב הכי רחב שאלוהים יגמול לכם רק בטוב אמןןןןן