לקראת שנת הלימודים שהחלה בספטמבר האחרון הבנתי שאם אני רוצה לשוב לחיי שגרה ככל שניתן, יהיה עליי לחפש מסגרת לימודית נכונה עבור הבת שלי. כשמדובר בבתי היחידה, בבת עיני – תמרה – המסגרת צריכה להיות הטובה ביותר, האיכותית ביותר, ועם הקפדה על כל פרט. לא רק בשביל שהיא תהנה לחזור לגן יום אחר יום, אלא גם עבור השקט שלי…
ובכן, חיפשתי מקום ראוי וקיבלתי המלצות בעד ונגד מספר פעוטונים. מאחר ולמשפחתי יש חלק בגידולה של הנסיכה, אחי הציע לבדוק את המעון בו אחייני, ילדיו, התחנכו. אמנם עברו כמעט 20 שנה – אבל מה אכפת לי לנסות?
מדובר בגן שמצריך נסיעה במרחק מה מביתנו, אולם היה לי ברור כי אם זה יקנה לבתי איכות חיים וחינוך ראוי – אעשה זאת. נסעתי עד אילת לפגישות עבודה, אז לגן של הילדה לא אסע רבע שעה?
אז נחתתי בגן סינדרלה ברובע הסיטי באשדוד, ללא שום התראה. ישבתי שם שלוש שעות עם המנהלת הנחמדה והמקצועית, שרה – בעלת תואר ראשון בעבודה סוציאלית ותואר שני בהתפתחות הילד – שהבינה די מהר ש”אמא לא קלה” קפצה לבקר. אציין כי היא הייתה מספיק סבלנית להשיב על 483,972 שאלות שהיו לי.
ביקשתי ממנה לדבר מולי רק אמת. לומר מה טוב, מה היה לא טוב, להתייחס לשמועות כאלה ואחרות ולספר על התכנית לשנת הלימודים הבאה. היא השיבה על הכל. וכך גם הבעלים – יוליה, אשה משכמה ומעלה, מסודרת מאוד, עם אכפתיות אמיתית ומחשבה עד הפרטים הקטנים (מחזיק המפתחות עם התמונה של הילדה הולך איתי לכל מקום, למשל).
בסוף היום החלטתי להצטרף ללקוחות סינדרלה. מעבר לתשלום החודשי הקבוע, היה צורך בדמי רישום ותשלום עבור חוגים. איזה חוגים כבר ילדה בת שנה יכולה ללמוד, חשבתי לעצמי, והנה, כשהיא בת שנה וחצי, אני יכולה לצעוק שאני האמא הכי מאושרת בעולם – כשאני מקבלת סרטונים מהגננת האהובה אוקסנה שאולוב – והבת שלי מוחאת כפיים, משתפת פעולה ומצחקקת לה בחוג של אולגה, מלטפת או בוהה בחיות בחוג שמפעילה עדן ועושה תרגילי ספורט לילדים בחוג של מירב.
הגננות האלה באמת אוהבות ילדים – וזה הסוד!
ואם באוקסנה עסקינן… הגננות והסייעות פשוט נהדרות, איכותיות ומדוייקות למקצוע. אוקסנה, לריסה אולייניק ומירי אסידון (בשבילי לנצח “מרים”) – מסבירות פנים, מחייכות ואוהבות באמת את הילדים. מבחינתי, בתי – שהיא הכל בחיי (וכולם יודעים זאת) – בידיים הכי טובות שיכלה להיות.
כשנכנסתי לגן ביקשתי מאוקסנה ומירי עזרה. סיפרתי להן שאני לא יודעת להיות אמא, זו הפעם הראשונה שלי, הילדה הראשונה שלי – ורק שלי. ביקשתי מהן ללמד אותי, לכוון אותי, להסביר לי. אני לא מתביישת ללמוד, ההפך. אני רוצה להיות הגרסה הכי טובה שאני יכולה להיות כאמא. נכון, לא בכל אהיה הטובה ביותר, אך אעשה את כל הנדרש כדי שהבת שלי תדע שאמא עושה את הכי טוב בשבילה. מה עושים? מתי עושים? איך עושים? יש להן ניסיון רב שנים – ותשובות לכל. אולי בגלל שאני מרגישה כל כך בנוח, אני חופרת להן יום אחר יום, נשארת בגן עוד כמה דקות וצופה מהצד איך הבת שלי מאושרת להגיע לבית השני שלה.
לשמחתי, בגן הזה – כשמבקשים – מתייחסים. כששואלים – עונים. כשנדרשת בדיקה – בודקים.
לפעמים התשובות מגיעות משרה גם ב-11 בלילה, אם תמרה חשה ברע, אוקסנה תפתיע בהודעה ומירי – הצדיקה עם הברכות שלה, והמילים הטובות…
הלב הענק של לריסה בולט מאוד. היא לא יודעת את השפה העברית – אבל גם הילדים לא, לכן יש ביניהם הבנה בעיניים. ללא עוררין מדובר בסייעת הטובה ביותר שיכולה להיות לאהובתי הקטנה. עלתה מאוקראינה לפני חמש שנים עם משפחתה המצומצמת. החברים נשארו שם, גם הזכרונות. אשה כל כך טובה, כל כך מסורה וכל כך אהובה – שאין מספיק מילים טובות לכתוב על נכונותה לשמח את הילדים – שהפכו לחברים שלה. בגילה המתקדם, היא קופצת ושרה, רוקדת ומשתוללת, צוחקת ומשתתפת בחוגים. ילדה בגוף של סבתא – וכל כך מרגש לראות זאת מהצד.
בזכות החינוך והערכים, המקצועיות ללא רבב והנכונות לחבק ולאהוב את הבת שלי ויתר הילדים בגן – לצד תכנית עשירה ומסודרת (כן, כן, אני רואה ובודקת ה-כ-ל), מתי ומה הם אוכלים, מה הם לומדים, אלו חוגים קיימים, ובמיוחד איך הילדה מקבלת את כל זה. בהתחלה לא היה לה פשוט. הכל היה עבורה חדש. היא נבהלה מכל אדם חדש שראתה. עם הזמן, אט אט, הודות לחיבוק שקיבלה מהצוות היא צברה ביטחון והחלה לשתף פעולה.
והנה עוד משהו שאסור לפספס: כוכבת הילדים הבאה נמצאת בגן של הבת שלי. אולגה המורה לריתמוסיקה מפעילה מידי שבוע את הקסם שלה על הילדים והם תוך שניות מתאהבים ומתמסרים לתכניות החינוכיות שהיא יוצרת במו ידה.
מתי באמת הבנתי שלאולגה יש קסם מיוחד? אם להודות, מהשניה הראשונה שהבטתי בה מהצד. היא פשוט מקצועית, נאמנה לעשייתה, אוהבת ילדים ועובדת קשה על תכנית עשירה שהיא מציגה בפניהם שבוע אחר שבוע.
הגננות הנפלאות דואגות לתעד את המתרחש בגן – וקל לשים לב לביצועים של אולגה בפני הילדים. יותר מכך, במהלך שהות בחופשה בדובאי, ממש לא מזמן, הבחנתי שהקטנה שלי עוצרת כל דמעה, בזכות מסע לעולם של אולגה. די היה בלחיצה על הפעלת הסרטון בו מככבת הכוכבת שלה והופ – הילדה מאושרת. עליתי על סטארטפ. מאז, בכל הזדמנות אני מפעילה עבור הקטנה שלי את הסרטונים מהגן, הילדה שרה, רוקדת, מוחאת כפיים ובעיקר מאושרת. יש הורה שלא רוצה לראות את הילד שלו מאושר? אולגה לגמרי מעלה חיוך – ואני כל כך מאמינה שקרוב היום שבו כל בית בישראל יכיר אותה.
אה לא הכל ורוד! יש גם משהו פחות נוח שם וזו החנייה – לא קל למצוא חנייה, מצד שני יש תחלופה במקום, אז אם יש לכם סבלנות מצאתם את המקום המושלם. אם לא – תתפשרו…
בשורה התחתונה: אני מאוד מרוצה – וכל הורה שמתלבט היכן לרשום את ילדיו – הרי שאני ממליצה בחום.
למה אני כותבת את הטור הזה עכשיו? מפני שאני מוצפת בהורים שתוהים מה לעשות בשנה”ל הבאה עם ילדיהם והנה – מצאתי להם כתובת (העצמאות 58 אשדוד).
לסיום סיומת
כולי תקווה שגם הגננת שתקבל הקטנה שלי בשנה הבאה (תמי) תסב לנו נחת ואושר כה רב…
הערת מערכת: מדובר בטור אישי, לא ממומן, כנה מאד. ממליצה בחום. מוזמנים לחייג אליי בכל שאלה/ התלבטות 054-9759222
