אג’יק מכון הנגב: נוער ערבי ויהודי מסכמים תוכנית שנתית משותפת

למרות התקופה וכנגד התחזיות התוכנית הסתיימה בהצלחה רבה ועם הרבה משמעויות לגבי החברה הישראלית. בטקס מרגש עם משפחות המסיימים. מעמד מכובד, מרגש ולא מובן מאליו.

אמנם לא נפתרו כל הבעיות והכאבים המתרחשים במדינה, אבל הוכח שמותר ללמוד דברים חדשים, שחשוב לכבד נקודות מבט שונות, שיש דרך אחרת, והיא שכל אחד/ת אהוב ראוי וטוב בדיוק כפי שהוא. הבוגרים, שדיברו על הכל במהלך התקופה, המשיכו להתנדב בצוותים משותפים (יהודי-ערבי) בבתי ספר ערבים ויהודים והוכיחו שיש נוער בארץ הזאת שמאמין בעשייה חינוכית ובדיאלוג, למען עתיד טוב וצודק עבור כולם. השותפות האמיתית בין הארגונים אג’יק והצופים, היא אי של שפיות, ביטוי אמיתי ועמוק לאנושיות ואומץ שקשה למצוא היום בחברה שלנו.

אילן עמית מנכ”ל שותף, אג’יק מכון הנגב:

“זה הזמן למלא את הריאות באוויר, לעשות מעשים של תקווה. מתוך השבר הגדול הזה אנחנו צריכים להמשיך בעשייה שהחבר’ה האלו התמידו בה במשך כל השנה הזאת. להסתכל למציאות בעיניים, לדבר על הדברים להתמיד בעשייה משותפת. אתם החמצן שלנו תודה לכם משתתפים, ולכם הורים יקרים שאפשרתם את הפלא הזה.”

התוכנית היא פרי שותפות בין הצופים ואג’יק, מעל שני עשורים של אמונה מלאה בעשייה חינוכית ושותפות ערבי יהודית כדרך חשובה לעתיד טוב צודק עבור כולם. ביטוי אמיתי ועמוק לאנושיות ואומץ. ודווקא בזמנים כאלו אנו מצפים להגדיל את כמויות הקבוצות והמשתתפים ולהמחיש שכן אפשר לחיות יחד גם בתקופות כאלו.

דברי הצעירים:

“מהות שיתוף הפעולה לא הייתה להתרחק מהזהות היהודית או הערבית שלנו, כל אחד מרגיש שיצא יותר יהודי או יותר ערבי, בצורה שלא מבטלת את זהותו של האחר. בסיום השנה, עמדה האנושיות והחברות במרכז מעל לפוליטיקה ולרעיונות. השנה היה לנו מסע של אתגרים וצמיחה שיבש בנו קשר של כבוד והבנה רב תרבותית.

למדנו להבחין במנגנוני התמודדות עם דעות שונות ולמדנו להבין שאין אמת אחת ובתוך החדר יצרנו מציאות בטוחה לאמת מורכבת. למרות המחלוקות החדר היה מלא באהבה ונתינה שלא תמיד הגיעה בקלות אבל הייתה שווה כל מאמץ, יצרנו שפיות במציאות ללא גבולות. בתקופת המלחמה והעייפות הפוליטית, הבנו שהדרך היחידה להתגבר על ההפרדה והשנאה היא דרך של כבוד, הבנה, ושיתוף פעולה.

אנחנו אסירי תודה על התהליך שעברנו ועל השותפות שיצרנו עם הקבוצה הערבית. השנה הזאת נתנה לנו תקווה והראתה שאפשר לחיות ביחד, ומעל הכל שיש בנו הרבה יותר במשותף ממה שאנחנו חושבים.”